אקורה

הוא שוכן למרגלות המדרון המזרחי של רכס גומבורי, על גדת הוונתיסחווי, 12 קילומטרים מתלאווי ו־60 קילומטרים מטביליסי.

בראשית ימי הביניים היה הכפר מקום של חיי תרבות ומעשה ערים של הגאורגים. חשיבותו גדלה במיוחד לאחר שהתגבשה נסיכות קחתי, כאשר הגאיות הנפרדים של קחתי נקשרו בחוזקה ליחידה המדינית המקומית ובאו תחת מרותו של הכורואפיסקופוס של קחתי. באקורה נשתמרו שרידי מבנה מן המאות השמינית והתשיעית, ודבר זה מוכיח שהכפר היה יישוב חשוב של הוונתיסחווי ומעין מרכז לגיא.

בקרבת הכפר עומדת כנסיית ממדוויתי, היא כנסיית דוד גרג'לי הקדוש; לדעתו של גיורגי צ'ובינשווילי זהו אותו מנזר הנשים שאילריון הגאורגי הקדוש, שחזר מירושלים, הקים באחוזתו במאה התשיעית.

חלק גדול מאחוזת האריסים של אקורה היה קניינו של מנזר דוד גרג'י והוא נזכר בשטרות אחוזות הקתוליקוס; בשנת 1392 הכפר הוא בידי כנסיית גאורגיה. מן המאה השש־עשרה, כאשר נעשתה קחתי ממלכה נפרדת, השתנתה הבעלות הזאת במידת מה: בשנת 1597 נתן אלכסנדרה השני, מלך הקחים, את אחוזת האריסים של המטוכיון של מנזר דוד גרג'י, בזכות שימוש לכל חייה, לאחותו הבודדה קתוון. לאחר זמן נעשתה אחוזת האריסים של המנזר עניין לכוחם של אצילים יחידים: בשלהי המאה השבע־עשרה לקחו בה חלק אצילי בית גרמנוזישווילי, ובני ג'נדיירישווילי, שהוצבו כפקידים ומוראווים על אחוזת המנזר, נטלו לעצמם חלק אחד מן האחוזה שניתנה להם בעד משרתם.

הכפר נזכר בשטר משנת 1708 על חידוש הקדשת אקורה בידי אימאם־קולי־חאן, ובו פונה אונופרה גרג'לי, ראש מנזר דוד, אל המלך דוד השני אימאם־קולי־חאן כדי שהכפר יחזור למנזר; העניין הוכרע לטובת המנזר. בשנת 1710 נאלץ דומנטי, הקתוליקוס של גאורגיה, ליישב בעצמו את הסכסוך שפרץ בין בני ג'נדיירישווילי ובין ראשי מנזר גרג'י; לפי החלטת הקתוליקוס, לאיש אין יד באקורה — לא למוראווי ולא לאחר. במרוצת הזמן לקחו חלק באקורה גם בני אוחיאקוצ'ישווילי, גם בני חוסרושווילי וגם בני יותמישווילי. לאחר איחודן של קרתלי וקחתי, בהתערבותם של תימוראז השני ושל אירקלה השני, הוסדר במידת מה במלכות עניין המאבק בנטילת אחוזות האריסים; כך יושב הדבר גם באקורה. בשלהי ימי הביניים השתייכה אקורה, בשטח ובמנהל, לדגל השני של קחתי, דגלו של הבישוף של נקרסי, ובעת מלחמה עמד החיל שגויס מן הכפר תחת דגל נקרסי. לאחר שבוטלה ממלכת קרתלי־קחתי היה הכפר חלק מנפת תלאווי של גוברניית טיפליס.

היום מפותחים באקורה גידול גפנים, גננות וגידול שדה; משנת 1954 פועל בית חרושת ליין. בכפר עומדת אנדרטה ליוסיף סטלין. באקורה כנסיות ממדוויתי, אליה, השילוש, אם האלוהים וגיאורגיוס הקדוש, וגת יין עתיקה.

במפקד 2002 נמנו באקורה 2,249 תושבים — 1,084 גברים ו־1,165 נשים; מפקד 2014 מנה 1,869 — 925 גברים ו־944 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 1,692 תושבים — 838 גברים ו־854 נשים.