וונתה

הוא שוכן למרגלות המדרון הצפון־מזרחי של רכס גומבורי, על גדתו השמאלית של הוונתיסחווי, יובל ימני של האלזני, בגובה 600 מטר מעל פני הים, 13 קילומטרים מתלאווי.

וונתה נזכרת לראשונה בשטר משנת 1392 על החירות ממסים של אחוזות הקתוליקוס של קרתלי, קחתי ומסחתי, בצד קלאורי ואקורה. לאחר מכן היא נזכרת בשטר משנת 1712 על הקדשתו של אונופרה מצ'וטדזה לדוד גרג'י, יחד עם הכפר אקורה. הנסיך וחושטי מזכיר את וונתה בצורה וונתי.

לפי הרשימה משנת 1802 על חלוקתן של קרתלי וקחתי לנפות, הייתה וונתה כפר של בעלות הכנסייה שיושב בגאורגים. מפקד הרכוש של נפת תלאווי משנת 1804 מראה שוונתה הייתה כפר של בעלות מעורבת — של הכנסייה ושל אדונים: אריסים החזיקו בה גם הכנסייה, כלומר הפטריארכיה של מצחתה ומנזר דוד גרג'י, וגם אצילי בית ג'נדיירי. בשנים 1841–1917 השתייכה וונתה למחוז המשטרה של ציננדלי בנפת תלאווי; בשנת 1888 חולק מחוז ציננדלי ל־21 קהילות כפריות, ווונתה עם בושטי יצרו את הקהילה הכפרית וונתה־בושטי. בשנת 1930, לאחר שבוטלו הנפות, נכנסה וונתה לנפת תלאווי החדשה.

בקרבת וונתה, בשפת המצוק של הוונתיסחווי, נבנה מכלול אדריכלי גאורגי מן המאות השמינית והתשיעית, שתושבי המקום קוראים לו נציחרי; מן המכלול נשתמרו חורבותיו של ארמון גדול של אציל ושרידי מבנים בייעודים שונים. ארמון וונתה הוא מצבה חשובה של האדריכלות החילונית מראשית התקופה הפיאודלית. במרחק 15 עד 20 צעדים מפינתו הדרום־מערבית של הארמון עומדת כנסייה קטנה בת אולם אחד, בת זמנו של הארמון, בנויה אבני נחל, וחצי הגורן של מזבחה בצורת פרסה; שם גם מעיין עם מאגר בנוי, ובמרחק־מה חורבות של מרחץ.

בשנת 1908 חיו בוונתה 700 תושבים. במפקד 2002 מנתה האוכלוסייה 1,165, ובמפקד 2014 — 937. במפקד 2024 חיו בכפר 857 תושבים — 416 גברים ו־441 נשים.