ציננדלי

הוא שוכן למרגלות המדרון הצפון־מזרחי של רכס גומבורי, בגובה 560 מטר מעל פני הים, 10 קילומטרים מתלאווי.

במשך מאות שנים היה הכפר אדמת האחוזה של בני צ'ווצ'וודזה; בית צ'ווצ'וודזה עבר לקחתי במאה השמונה־עשרה. כאן, בארמונו, חי גרסוון צ'ווצ'וודזה, ששירת בחצרו של המלך אירקלה השני והיה שגרירה המוסמך של גאורגיה ברוסיה; על ארמונו אין אלא מידע מעט, וידוע רק שעמד מצפון־מערב לגן של היום. גרסוון צ'ווצ'וודזה מילא תפקיד חשוב ביחסים שבין רוסיה וגאורגיה, וב־24 ביולי 1783 חתם, יחד עם יואנה בגרטיוני, על הסכם גיאורגייבסק; המלך אירקלה העניק לו אחוזה גדולה מהר ציווי גומבורי ועד המדרון הדרומי של הקווקז.

אחוזת ציננדלי עברה בירושה לבנו היחיד, מניח היסוד לרומנטיקה הגאורגית, המשורר ואיש הציבור אלכסנדרה צ'ווצ'וודזה, שנולד בשנת 1786 ומת בשנת 1846. אלכסנדרה נולד בפטרבורג וגדל בחצר הקיסרית; הוא היה בן טיפוחיהם של יקתרינה השנייה ושל אלכסנדר הראשון. הוא חידש את האחוזה, בנה ארמון חדש בסגנון איטלקי ותכנן גן נוי. לפי הנתונים ההיסטוריים עמדו עד שנת 1812 בגן ציננדלי שני ארמונות — אחד שבנה גרסוון צ'ווצ'וודזה והאחר שהקים בנו אלכסנדרה. בשנת 1818 החל אלכסנדרה צ'ווצ'וודזה בבניית ארמון חדש; מפני רוב האורחים נעשה ברור שהארמון צריך לגדול במידותיו, ועד שנת 1831 עמד בציננדלי ארמון גדול מוקף גן נהדר, ועל כך מעיד שירו של גריגול אורבליאני „שני בניינים“, שבו משווה המחבר את ארמונו הישן של גרסוון צ'ווצ'וודזה ואת ארמונו החדש של אלכסנדרה.

ציננדלי היה מקום שבו קיבל אלכסנדרה צ'ווצ'וודזה לעתים תכופות אורחים מחוץ לארץ במוזיקה, במשתים ובמיוחד ביינות המשובחים שנעשו במרתף אחוזתו. צ'ווצ'וודזה, שידע את הדרכים האירופיות, נעשה יוצרו של אחד ממרתפי היין הקדומים והגדולים בגאורגיה, ובו חיבר את מסורות עשיית היין האירופיות ואת המסורות הגאורגיות שבנות מאות שנים; הוא היה הראשון שמילא בבקבוקים יין גאורגי שנעשה בדרך האירופית, ובכך הונח בגאורגיה היסוד לייצור יין בדרך אירופית. בבית המוזיאון של אלכסנדרה צ'ווצ'וודזה מיוצר עד היום היין הלבן היבש „ציננדלי“.

לאלכסנדרה צ'ווצ'וודזה היו ארבעה ילדים, 14 נכדים ו־31 נינים. בתו הבכורה נינו צ'ווצ'וודזה הייתה אשתו של הדיפלומט והמשורר הרוסי אלכסנדר גריבויידוב, השנייה, אקטרינה צ'ווצ'וודזה, אשתו של דוד דדיאני, שליטה האחרון של סמגרלו; בנו דוד נעשה גנרל־מיור בשירות הצבאי הקיסרי של רוסיה, ואשתו אנה בגרטיוני הייתה נכדתו של מלכה האחרון של גאורגיה, גיאורגי השנים־עשר; הבת הצעירה, סופיו צ'ווצ'וודזה, נישאה לברון אלכסנדר ניקולאי, ראש מחוז החינוך של הקווקז.

במאה התשע־עשרה התכנסו בציננדלי נציגיה הנכבדים של החברה הגאורגית, אל הארמון באו כאורחים דיפלומטים ואמנים רוסים וזרים, וארמון ציננדלי היה מוקד תרבות של המאה.

ב־2 ביולי 1854 פשט על אחוזות ציננדלי גדודו של שאמיל; שאמיל היה מנהיג מוסלמי שהתנגד להתפשטותה של רוסיה בקווקז הצפוני, ואת התקיפה הנהיג בנו גאזי־מוחמד. הם שדדו ושרפו את הארמון, ולנקמה על חלקם של בני צ'ווצ'וודזה במלחמת הקווקז בזזו את האחוזה ולקחו בשבי את אשתו של דוד צ'ווצ'וודזה, בנו של אלכסנדרה, ואת אחותו האלמנה וורוורה אורבליאני — שתיהן נכדותיו של גיאורגי השנים־עשר — וגם את ילדיהן וקרובים אחדים, 24 אנשים בסך הכול. המעשה הזה עשה רושם גדול לא רק ברוסיה אלא גם במערב. ב־22 במרץ 1855, לאחר משא ומתן קשה, הוחלפו השבויים בבנו השבוי של שאמיל, ג'מאל א־דין, ובסכום של ארבעים אלף רובלי כסף, במסגרת הסכם כללי על חילופי שבויים; שאמיל דרש בראשונה מיליון רובל, אך לאחר המשא ומתן הופחת הסכום. כדי לפדות את משפחתו מישכן דוד צ'ווצ'וודזה את ציננדלי, את מוקוזני וגם את נפראולי.

בשנת 1886 נאלץ דוד צ'ווצ'וודזה למכור את אחוזת ציננדלי, והיא עברה לידי מחלקת אחוזות הכותרת; מאותן שנים מתחיל שיפוצה הגדול של האחוזה, שבראשו עמד האדריכל הרוסי אלכסנדר אוזרוב, ובשנת 1887 הוזמן עיצובו מחדש של הפארק מן הבוטניקאי השוודי ארנולד רגל. לאחר מותו של דוד צ'ווצ'וודזה עברה האחוזה, מפני שהחוב לא נפרע, לרשות המשפחה הקיסרית, ואחוזת צ'ווצ'וודזה בציננדלי הפכה למעון הקיץ של בית רומנוב. בשנת 1947 הפכה האחוזה רשמית למוזיאון. בשנת 2007 נערכה, בשיתוף עם מוסד סמיתסוניאן, תוכנית נרחבת לשיפוץ ארמון ציננדלי ולשיקום הגן, ואת ביצוע התוכנית נטלה על עצמה החברה „סילק רואד גרופ“, שמקימה הוא גם אחד המארגנים הראשיים של פסטיבל המוזיקה הבינלאומי הנערך בציננדלי.

במפקד 2002 נמנו בציננדלי 3,264 תושבים, ובמפקד 2014 — 2,675. במפקד 2024 חיו בכפר 2,556 תושבים — 1,246 גברים ו־1,310 נשים.