מנזר אודבנו שבגוריה

מנזר אודבנו, מכלול מנזרי על שם יוחנן המטביל, שוכן בעיריית צ'וחטאורי צפונית לכפר שואה גנאחלבה, על הצלע הדרומית התלולה של רכס גוריה במדרון הר אמאגלבה; "אודבנו" פירושו מקום לא מיושב ולא בנוי, וחיי המדבר של המתבודד, הצורה המבודדת של הנזירות, הם שצמחו כאן לכלל מנזרי. המבנה הראשי של המכלול הוא כנסיית אולם קטנה החצובה למחצה בסלע: האפסיס והצד הדרומי הם סלע מוצק, הבונים הקימו רק את הקיר המערבי ומחצית הצפוני מאבן גזית בהירה מסותתת היטב ועיטרו אותם בדמויות תבליט; מעל הכניסה קבוע צלב בעיטור חצי עגול, מושבי אבן לאורך שני הצדדים, והמזבח מאבן. הכנסייה שונתה פעמים רבות ותיארוכה לא הוכרע מעולם: חוקרים אחדים רואים בה לפי אדריכלותה מונומנט מן המחצית השנייה של המאה השישית, אחרים משייכים אותה למאה התשיעית או העשירית. בחלק התחתון של המדרון ארבע מערות נוספות, שניתנה להן באופן מלאכותי צורת אפסיס מצד אחד וששימשו כנראה כבתי תפילה; בשל הכנסייה והתאים החצובים בסלע כונה אודבנו ורדזיה של גוריה.

בחלק העליון של המדרון, 200 מטר מכנסיית המערה, נבנתה בשנת 1858, בימי הארכימנדריט גבריאל טוסקיה, כנסיית אולם שנייה, מרווחת וללא כיפה, של יוחנן המטביל מאבן גזית צהבהבה עם אפסיס עמוק חצי עגול בולט; שלמה עד 1958, היא נהרסה בחלקה בידי הרשויות המקומיות באמתלה של חציבת חומרי בניין, הקירות המזרחי והדרומי שרדו, ובשנת 2006 פורקו הקירות ששרדו, נבנתה כנסייה חדשה ומן האבנים הישנות נבנה קיר תמך. בפורטל המורשת התרבותית רשום המכלול ככנסיית עריפת ראשו של יוחנן המטביל (מס' 10801), כנסיית הולדתו (מס' 10760) והתאים החצובים בסלע (מס' 17426).

מנזר אודבנו הוא מן המנזרים העתיקים ביותר בגוריה, אם כי מעולם לא תוארך במדויק: לפי דימיטרי בקרדזה מייסדו היה יוסב טוסקיה, ראש המנזר במאה השמונה־עשרה, אך לאמיתו של דבר הוא ודאי קדום יותר, וחוקרים אחדים רואים בו מונומנט מן המאה השישית, אף שלא שרד בגוריה מונומנט אחר מאותה תקופה מלבד ושנארי ופטרה, והתיארוך קשה גם בשל השימוש החוזר בחורבות ישנות כאבני בניין בשיקומים. במחצית הראשונה של המאה השבע־עשרה הוציא הקתוליקוס מקסימה הראשון מצ'וטאדזה כתב זכויות מיוחד להגנת המנזר. המנזר היה מרכז של תרבות גאורגית: לימדו בו תורת האל, פילוסופיה, שפות, זמרה, קליגרפיה וציור, בקרדזה ראה כעשרה נערים לומדים קרוא וכתוב, וראש המנזר יוסב טוסקיה העתיק כאן את גולאני שמוקמדי. בספרייתו העשירה של המנזר נשמרו "מראוואלטאווי של אודבנו", כתב יד מן המאה התשיעית לפי הפלאוגרפיה שלו, שאינו נופל ממראוואלטאווי של סיני משנת 864, שהובא במאה השש־עשרה בידי ניקולוז ג'ומאטלי לאחר עלייה לרגל למנזרי קלרג'טי ונמצא בשנת 1920 בידי אקאקי שאנידזה, תנ"ך בקאר משנת 1743 בכריכת קטיפה מוזהבת, ספרי דפוס שתרמו מלכי אימרתי והקתוליקוסים, ו־29 כתבי זכויות, ובהם "המצאי והצוואה של האב יוסב מאודבנו של גוריה" מן המאה השבע־עשרה.

מ־1846 עד 1921 הנהיגו את המנזר הארכימנדריטים גבריאל טוסקיה (1846–1856, לימים בישוף גוריה), תומא (1857–1885), גרסימה (1886–1900) וארסני (1901–1921). כשנהרסה הכנסייה בשנת 1958 הושמדו עתיקות המנזר, כתבי יד, ספרים ואיקונות, ורק איקונת יוחנן המטביל המצופה כסף שרדה; בשנת 2006 נבנתה כנסייה חדשה.

המנזר שוכן בעיריית צ'וחטאורי, צפונית לכפר שואה גנאחלבה, על המדרון התלול של הר אמאגלבה; הכנסייה החצובה בסלע 200 מטר מתחת לכנסייה החדשה. את מצב הדרך, העלייה ברגל וכללי הלבוש כדאי לברר במקום.