ארמון דדיאני

המוזיאון ההיסטורי־אדריכלי של ארמונות דדיאני עומד במרכז זוגדידי בתוך מעון נסיכי מינגרליה: ארמון הנסיכה, ארמון ניקו, כנסיית החצר הנסיכית וסביבם גן בוטני שנטעה יקטרינה צ'אוצ'אוודזה־דדיאני בעזרת גננים שהובאו מאירופה. במאה השבע־עשרה כתב המיסיונר האיטלקי ארקאנג'לו למברטי שלנסיך יותר מחמישים ארמונות, ושל זוגדידי היפה שבהם. הבניין הראשי הנוכחי, ארמון הנסיכה, שופץ בשנים 1873–1878 בעבור יקטרינה דדיאני לפי תכנון האדריכל רייס, שלקח לדוגמה את ארמון וורונצוב באלופקה: הבניין ניאו־גותי בעיקרו עם יסודות גאורגיים, רוסיים, אסלאמיים וטיודוריים, ארקדות שנוספו בקומה השנייה ואגפים רחבים. ארמון ניקו נבנה בשנות ה־1880 בעבור הנסיך האחרון, ניקו דדיאני, בידי האדריכל הרוסי לאוניד וסילייב, מעון דו־קומתי עם מרפסת אבן ואולם הנשפים הגדול ביותר בגאורגיה.

באוספי המוזיאון עד 50,000 פריטים. אוצרו הגדול ביותר הוא גלימת אם האלוהים הקדושה, שהובאה לגאורגיה בשנת 1453 לאחר נפילת קונסטנטינופול, נשמרה תחילה בקתדרלת בדיה ואחר כך במנזר חובי, והועברה לארמון הנסיכי בשנת 1533 בידי לוואן הראשון דדיאני; עמה שמורים זרועה של מרינה הקדושה, כף ידו של קוויריקה הקדוש ושרידי גאורגיוס הקדוש ויוחנן המטביל בתיבת כסף הנושאת את שמות לוואן השני דדיאני ונסטן־דארג'אן. בין מעשי הצורפים בולטים מניפת התהלוכה של המלך גיורגי מן המאה האחת־עשרה, איקונת המלכה בורדוחאן, אם המלכה תמר, מן המאה השתים־עשרה עם 52 תאי שרידים, ואיקונת טריפטיכון של גאורגיוס הקדוש מן המאה השש־עשרה; המוזיאון שומר גם חומר ממטמון טגילוני, מטבע זהב קולכי, כתבי יד מן המאות השלוש־עשרה והארבע־עשרה, הסבוחרי של הקנצלר מראשית המאה השבע־עשרה, הרקמה הגאורגית העתיקה ביותר ששרדה, ואת האפיטפיוס של לוואן השני דדיאני, ספרי כתב יד וכתבי זכויות מן המאות השש־עשרה–התשע־עשרה, את התכתבותם של גריגול אורבליאני, ניקו ניקולאדזה ואחרים, את הארכיון הצבאי של החצר הקיסרית הרוסית ואוסף נשק קווקזי, אירופי ואסייתי. את החפצים הקשורים לנפוליאון, ובהם אחת משלוש מסכות המוות של הקיסר, הביא בעלה של סלומה דדיאני, הנסיך אשיל מירא, נכדה של קרולין אחות נפוליאון.

את המוזיאון ייסד דוד דדיאני, נסיך מינגרליה, מן הראשונים בגאורגיה, על בסיס אוצרו שלו ועתיקות שנאספו מכנסיות וממנזרי מינגרליה: בשנת 1840 נערכה בארמון התערוכה הראשונה של הממצאים הארכאולוגיים מנוקלקווי, בשנת 1848 הראה דוד לאורחיו את אוסף הארכאולוגיה והמטבעות מנוקלקווי, ושנת 1849 נחשבת לשנת ייסוד המוזיאון. בשנת 1866, לאחר שניקו דדיאני ויתר על כסאו, יצאה אחותו סלומה עם אמה לפריז וב־18 במאי 1868 נישאה לנסיך אשיל מירא, נכד המרשל מירא; מירא הביא למינגרליה שרידים בונפרטיסטיים. בשנים 1873–1878 שופץ ארמון הנסיכה בעבור יקטרינה צ'אוצ'אוודזה־דדיאני, אחותה של נינו גריבויידובה, ובשנות ה־1880 נבנה ארמון ניקו. בשנת 1919 ויתרו יורשי דדיאני רשמית על זכויותיהם במתחם הארמון.

ב־1 במאי 1921, ביוזמת האתנוגרף והגאולוג אקאקי צ'אנטוריה, הפך הארמון כולו למוזיאון, תחילה כ"מוזיאון מינגרליה", אחר כך כמוזיאון ההיסטורי־אתנוגרפי הממלכתי של זוגדידי, ומאז 2005 כמוזיאון ההיסטורי־אדריכלי הממלכתי של ארמונות דדיאני. באמצע שנות ה־1990 התיישב בזוגדידי עם משפחתו הנסיך אלן מירא, נינם של אשיל מירא וסלומה דדיאני, ייסד את הקרן "בני מירא בגאורגיה" ותבע את רכוש דדיאני ובכללו הארמון; הקרן הגאורגית להצלת ארמונות דדיאני מצביעה על הוויתור משנת 1919. ב־26 במאי 2007 הכריז בזוגדידי הנשיא מיכאיל סאקשווילי על שיקום הארמון, "הארמון האירופי היחיד ששרד בגאורגיה", שבו צריכה להתגאות הארץ כולה.

הארמון עומד במרכז זוגדידי, בלב הגן הבוטני; את שעות הפתיחה של המוזיאון, מחיר הכניסה ושפות הסיורים בדקו במקום. בזוגדידי יש תחנת רכבת, והעיר מחוברת לטביליסי במסילה ובכביש; מקוטאיסי הנסיעה ברכב נמשכת כשעתיים.