ארמון גגוטי
הקישור הועתק
צילום: Jaba1977 (CC BY-SA 4.0), Sopho Guliuashvili (CC BY-SA 4.0), Aleksey Muhranoff (CC BY-SA 3.0), 三猎 (CC BY-SA 4.0), Vladimer Shioshvili (CC BY-SA 2.0)
הארמון המלכותי היחיד ששרד מגאורגיה של ימי הביניים, על גדת הריוני 7 קילומטרים מקוטאיסי: חורבות המשתרעות על 2,000 מטרים רבועים, שבהן הקים גיורגי השלישי ארמון לבנים בן ארבע קומות עם כיפה בקוטר 14 מטר על בסיס אבן בגובה 3 מטרים מעל בית ציד מהמאות השמינית–התשיעית, שבו הוכרזה תמר כשליטה-שותפה ושבו בשנת 1191 הכתירו אצילים מורדים את יורי בוגוליובסקי למלך.
אודות
ארמון גגוטי עומד בכפר גגוטי, 7 קילומטרים דרומית לקוטאיסי, במישור הגדה השמאלית של הריוני, בדיוק במקום שבו התכנסה חצר הבגרטיוני לציד ולמנוחה. החורבות משתרעות על יותר מ-2,000 מטרים רבועים והן המונומנט הגדול ביותר של אדריכלות חילונית בגאורגיה הפאודלית: מימי הביניים הגיעו אלינו מאות כנסיות ומנזרים, אך מהארמונות רק זה.
במתחם נקראות כמה שכבות בנייה. המוקדמת ביותר היא בית הציד בן החדר האחד מהמאות השמינית–התשיעית עם האח הגדולה שלו. תחת גיורגי השלישי (1156–1184) קיבל בסיס בגובה שלושה מטרים מאבן מסותתת ומעון מלכותי בן ארבע קומות מלבנים. לב הבניין הוא אולם מרכזי צלבי בעל ארבע זרועות, מוכתר בכיפה בקוטר 14 מטר הנשענת על טרומפים, עם פתח לאור בראשה; סביבו שכנו חדר השינה, האוצר, חדר הכספות והמרחץ. הארמון קורה ברעפים מזוגגים, פנימו צויר, ומבחוץ נלחצים אל הקירות תומכות מסיביות. במאות השלוש-עשרה–הארבע-עשרה קמו במערב בניין חדש וכנסיית ארמון, וחומה מרובעת של קירות ומגדלים הגנה על הכול.
בשנת 2016 הוצבו סביב החורבות לוחות זכוכית שעליהם מצויר קו המתאר המקורי של המונומנט, כך שהמבקר רואה את קירות הלבנים וקורא באותו פריים את צללית הארמון המלאה. מאז 7 בנובמבר 2006 גגוטי הוא אתר מורשת תרבות בלתי נייד בעל חשיבות לאומית.
- מאה
- בית ציד מהמאות השמינית–התשיעית, ארמון מלכותי מהמאה השתים-עשרה (גיורגי השלישי, 1156–1184), בניין מערבי וכנסייה מהמאות השלוש-עשרה–הארבע-עשרה
היסטוריה
גגוטי נזכר לראשונה במאה השמינית: באחד מכתבי היד של "חיי וכטנג גורגסאלי" מאת ג'ואנשר אומר נסיך קרתלי ארצ'יל כי יתיישב במבצרי גגוטי וקוטאיסי. הבניין הראשי של הארמון שייך לימי מלכות גיורגי השלישי, תור הזהב של גאורגיה, כאשר החצר המלכותית רכשה מעון קבע לצד הבירה השנייה, קוטאיסי. בגגוטי הכריז גיורגי השלישי על בתו תמר כשליטה-שותפה, וכאן בשנת 1191 הכתירו האצילים שקמו נגד תמר את בעלה לשעבר, הנסיך הרוסי יורי בוגוליובסקי, למלך; המרד קרס. הכרוניקות הגאורגיות מכנות את גגוטי מקום מנוחה אהוב על המלכים.
לאחר התפרקות הממלכה המאוחדת שימש הארמון את מלכי אימרתי והוא מסומן על מפת ממלכת אימרתי משנת 1737. הוא ניזוק במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה במלחמות סולומון השני, ולאחר סיפוח אימרתי לאימפריה הרוסית נמשך ההרס: פקידים הובילו את לבני הארמון להקמת בניינים בקוטאיסי. בשנת 1833 שרטט הנוסע השווייצרי פרדריק דובואה דה מונפרה תוכנית של החלק ששרד וקבע את ייעוד החדרים.
המשלחת הארכאולוגית של 1937 (לוון מוסחלישווילי, האדריכל ו. צילוסאני) פינתה כמה חדרים ומצאה כ-60 ממצאים מתקופות שונות, כיום במוזיאון הלאומי; מחקרי 1953–1956 אפשרו לקבוע את הצורות האדריכליות של הארמון, ובשנים 1954–1962 פונה המתחם ושומר בהנהגת וכטנג צינצאדזה. בשנת 2006 קיבל המונומנט חשיבות לאומית, ובשנת 2016 הותקנו לוחות הזכוכית.
מידע לביקור
גגוטי נמצא 7 קילומטרים דרומית לקוטאיסי במישור הגדה השמאלית של הריוני, כ-15–20 דקות נסיעה; מיניבוס לכפר גגוטי יוצא מתחנת האוטובוסים המרכזית של קוטאיסי, ויורדים בכביש הראשי ליד הארמון. תחנת הרכבת ריוני במרחק 3 קילומטרים. החורבות עומדות תחת כיפת השמיים, וההסבר וקו המתאר המקורי של המונומנט מופיעים על לוחות הזכוכית. חצי שעה עד שעה מספיקות לביקור.
בטיחות
הקירות שומרו, אך טיפוס על הבסיס ועמידה בקצוות הפתוחים מסוכנים: הלבנים מתפוררות ונפילה מגובה שלושה מטרים מספיקה. השגיחו על ילדים בין החורבות. בקיץ אין צל במישור, אז קחו מים וכובע; אחרי גשם החצר המדושאת חלקלקה.
טיפ
הצללית המצוירת על לוחות הזכוכית מתלכדת עם הקירות באופן שונה מזוויות שונות, לכן הקיפו את החורבות ובחרו פריים שבו הקו נופל על הלבנים. בבוקר ובערב הלבנים זוהרות באדום, ואילו שמש הצהריים שוטפת את הצבע. גגוטי משתלב בקלות ביום אחד עם בגרטי וגלאטי, או עם צקאלטובו.
מקורות
אתרים סמוכים
כל האתרים במחוז
אתרים מאותו סוג
ארמון — כל האתרים
יישובים סמוכים