הגן הבוטני של זוגדידי

הגן הבוטני של זוגדידי שוכן במרכז העיר ליד ארמון דדיאני והוא הסניף הזוגדידי של הגן הבוטני המרכזי של האקדמיה הגאורגית למדעים; הוא ניטע במאה התשע־עשרה כגן הנוי של מעון הנסיך והוא אתר מורשת תרבות. בפארק גדלים עצים, שיחים וצמחים ממינים רבים מכשמונים סוגים: שישה מיני מגנוליה, אלונים שונים, ארז האטלס וארז ההימלאיה, צמחים שרידיים ואנדמיים שהובאו מאסיה, ובהם מהודו ומיפן, מאגן הים התיכון ומאמריקה. הגן מתוכנן בסגנון הצרפתי הסימטרי, עם חלקות נוי ונופים מלאכותיים המותאמים במיומנות לפינות טבעיות שנותרו פה ושם; האגם המלאכותי עם האי שבו שרד, וכן גדרות האשכרוע, שדרות הדולבים הענקיים החוצות את הגן באורך כולל של 1,182 מטר, ושדרת קרפינוס באורך 187 מטר שצמחה מגדמי העצים שכרתו העות'מאנים.

במיקומו ובאקלימו גן זוגדידי הוא מן הבסיסים הטובים ביותר להכנסה, לחקר ולאקלום של צמחים סובטרופיים יקרי ערך; מיום נטיעתו הפך למרכז להכנסת צמחים זרים למינגרליה, שממנו התפשטו מאות מינים בקרב האוכלוסייה, וגנים וכיכרות רבים ניטעו בכפרים, בעיירות ובערים של המחוז.

לפי יונה מאונרגיה, רפיאל אריסתאווי וקורנלי בורוזדין, בשנת 1840, כשדוד דדיאני קיבל את השלטון מאביו לוואן החמישי, גידר חלק מן היער סביב הארמון, הכריז עליו גן הארמון וקבע משרות קבועות לגננים; במהרה הפקיד את הטיפול בגן ואת ניהולו בידי אשתו, אקטרינה צ'אוצ'אוודזה־דדיאני, שהזמינה את הגנן ז'וזף בביני מטריאסטה כבונהו הראשי. בביני ניקה את הגן מצמחים בלתי ראויים, תכנן אותו בסגנון הצרפתי הסימטרי, עיצב את החלקות ויצר נופים מלאכותיים ומשתלה. לאחר מות דוד בשנת 1853 עבר הגן כולו לידי אקטרינה, אך בשנת 1855 הפכה מינגרליה לזירת צבאו העות'מאני של עומר פאשה בן 30,000 החיילים, ובשנת 1856, בפקודת איסכנדר פאשה, מפקד חיל מצב שהמינגרלים הציקו לו, נעקר הגן משורשיו והושמד; ב־2 בפברואר 1856 דיווחה אקטרינה על האסון במכתב מגורדי לפלטון יוסליאני.

לאחר השלום החלו עבודות השיקום, ושיקום מלא התאפשר מ־1869, לאחר שובה של אקטרינה מצרפת; בשנת 1896 הביאו האחים גאטנו וג'ובאני זמברלטי, שהוזמנו מוורזה, זרעים ושתילים של צמחים אקזוטיים נדירים מסנקט פטרבורג, הרחיבו את השטח לפי תוכנית האב ונטעו את שדרות הדולב. עם מות אקטרינה בשנת 1882 פסקה הכנסת הצמחים האקזוטיים; מותם בשנת 1903 של ניקו דדיאני ושל גאטנו זמברלטי הישיש הביא להידרדרות הטיפול בגן; עד 1917 ניהל אותו נציג משפחת דדיאני, ובשנים 1917–1921 הזמסטבו. בשנת 1922 מינה הקומיסריון העממי לחינוך את אקאקי צ'אנטוריה למנהל, בשנים 1924–1926 היה הגן כפוף למכללה החקלאית, ומ־1926 לגן הבוטני של טביליסי, שמנהלו, הפרופסור לומאורי, הורה לסקור את הגן שנפגע מרעיית בקר ומחוסר הגנה, לגדר אותו ומינה לו מנהל בעל השכלה גבוהה.

הגן במרכז זוגדידי ליד ארמון דדיאני. בדקו במקום את שעות הפתיחה ואת תנאי הכניסה.