הר חוואמלי

חוואמלי, בימי קדם חומלי, עומד בחלק המערבי של לצ'חומי על גבול עיריות צגרי וצקאלטובו ומפריד בין עמקי הריוני והצחניסצקאלי. זוהי קואסטה כפולה מאבן גיר קרטיקונית בגובה 2,002 מטר, הפונה דרומה בצוק של 300 מטר: קיר לבן זה הוא הנראה באופק מקוטאיסי, מגלאטי וממוצאמטה. המדרונות הצפוניים של שתי הקואסטות מנוקבים בבולענים ובפירים. המפורסמת במערות היא טקנטרי בגובה 1,400 מטר: כניסתה היחידה היא חלל של עץ אשור גדול, שמתחתיו צונח פיר של 18 מטר אל אגם מים קרים וצלולים, ומהמעמקים עולה קול מפל; האחרת היא מערת הקרח בוגה. המסיב עוטה יער מעורב, ומעליו רמה של אחו אלפיני שמקצהָ נגלים אימרתי, סמגרלו, וביום בהיר גם הים השחור.

חוואמלי הוא ממקומותיה המסתוריים ביותר של ההיסטוריה הגאורגית. "כרוניקת מאת השנים" מהמאה הארבע-עשרה מספרת כי בשנת 1259, תחת שלטון המונגולים, חילקו בני הדודים דוד השישי נארין ודוד השביעי אולו את הממלכה ולקחו מאוצר חומלי רק פריטים בודדים: נארין קיבל "את שרשרת היהלומים המפורסמת, את האבן היקרה המופלאה המלוטשת בצורת סדן ופנינה גדולה שכמותה לא נראתה", ואילו רוב האוצר נותר חבוי במערות. מארי ברוסה מדווח כי בשנות ה-1840 חפר כאן הנסיך דדיאני ללא תוצאה, ובשנות ה-2000 כתבה העיתונות הגאורגית על חיפושים חשאיים של הנאצים ושל שירותי הביטחון הסובייטיים. על המסיב שוכנות חורבות כנסיית גיאורגיוס הקדוש מהמאה השתים-עשרה או השלוש-עשרה, שכתובתה שנמצאה בשנת 1910 נוקבת בשם יואנה, נסיך הסוואנים; הכנסייה הנוכחית נבנתה על האתר הישן בתחילת המאה העשרים, ובחג הקיץ חוואמלובה נערכת תפילה עם שחר.

אגדה עתיקה מכנה את חוואמלי הסלע שאליו נכבל פרומתאוס, או מקבילו הגאורגי אמיראני: בשנות ה-1850 חיפש כאן הנוסע האיטלקי פיזאגאלי על סמך המקורות היווניים את עקבות הארגונאוטים ופרומתאוס, והשתומם שהמקומיים הכירו את האגדה וחגגו את הריגת הנשר שניקר בכבדו של פרומתאוס. ז'ול ורן ב"קראבן העקשן" קרא לסלע חומלי מעל קוטאיסי מקומו של פרומתאוס הכבול. לפי סיפור אחר, הזרימה המתחלפת של מעיין ורדזיסטאווה הסמוך נגרמת מתנועות דרקון בן אלמוות החי במערות. מאז 23 ביולי 2020 חוואמלי הוא אתר מורשת בעל חשיבות לאומית ושטח של שמורה מנוהלת מתוכננת.

לפי הסברו של הנסיך וחושטי ההר נקרא על שם גובהו, שכן "חומלי" בגאורגית עתיקה פירושו קבוצת כוכבים. הכרוניקאי האלמוני, "הכרוניקות הגאורגיות" ואיוואנה ג'אוואחישווילי מכנים כולם את חוואמלי מקום המסתור של אוצר מלכי גאורגיה: בזמן הפלישות המונגוליות נשמר אוצר המלוכה במערות הבלתי נגישות האלה של לצ'חומי, וכששני הדודים חילקו את הארץ בשנת 1259 לקחו רק חלק מאוצר חומלי. במשך מאות שנים הייתה פינה זו של לצ'חומי מחסן לאוצרות כנסייה שהועלו מהשפלה.

מקלטי הסלע של חוואמלי הגנו גם על האוכלוסייה בעת מלחמה, ועל הפסגה עמדה כנסיית גיאורגיוס הקדוש במאה השתים-עשרה או השלוש-עשרה. בשנות ה-1840 חיפש דדיאני את האוצר לשווא, בשנות ה-1850 חיפש פיזאגאלי את סלע פרומתאוס, וחפירות 1910 מצאו את כתובת הבנייה של יואנה, נסיך הסוואנים. דרך רשימותיהם של נוסעים אירופים מהמאה התשע-עשרה מצא חוואמלי את דרכו אפילו לרומן של ז'ול ורן.

בשנות ה-2000 משך הסקר הארכאולוגי של חוואמלי את תשומת לב התקשורת הגאורגית, ובשנת 2011 חששו אנשי איכות הסביבה מהשפעת מפל תחנות הכוח נאמאחוואני וסכר טווישי. ב-23 ביולי 2020 העניק צו ממשלתי לחוואמלי את הקטגוריה של חשיבות לאומית, ובאותה שנה הועלה כביש אספלט מאוקורשי, שהפך את המסע בן 30 הקילומטרים לטיפוס של שני קילומטרים.

חניון חוואמלי נמצא שעה וחצי עד שעתיים נסיעה מקוטאיסי: אחרי 55 קילומטרים בכביש קוטאיסי–צקאלטובו–צגרי פונים ימינה בשלט ליד אוקורשי ומטפסים עוד 30–40 דקות באספלט שנסלל בשנת 2020 אל הקרחה בגובה 1,700 מטר; הכביש תלול אך עביר גם במכונית רגילה. משם הפסגה במרחק 2 קילומטרים ו-300 מטר של טיפוס, בשביל יער עד הכנסייה ואחר כך על פני רמה סלעית, מסומן בצהוב; הלוך ושוב 2–3 שעות. מתחנת האוטובוסים המרכזית של קוטאיסי יוצא המיניבוס לצגרי ב-11:00, 14:00 ו-16:00, ויורדים באוקורשי, שממנו החניון במרחק 14 קילומטרים ברגל או במונית; מונית מקוטאיסי עולה עד 70 לארי לכיוון אחד. מצד טווישי, בעמק הריוני, מטפס שביל של 14 קילומטרים. הכניסה חופשית ואין צורך בכרטיס או בהיתר; יש מעיין על הכביש לפני הפנייה ואין מים בפסגה. הזמן הטוב ביותר הוא אפריל עד נובמבר.