שחארה ושביל קרחון שחארה

שחארה היא פסגה בחלק המרכזי של רכס פרשת המים הראשי של הקווקז הגדול בסוונתי העילית, על גבול גאורגיה ורוסיה (קברדינו־בלקריה), 88 קילומטר צפונית לקוטאיסי: הנקודה הגבוהה ביותר בגאורגיה והפסגה הגבוהה ביותר ברכס הראשי, שכן אלברוס ודיח־טאו עומדים על רכסי צד מצפון לה; בקווקז היא השלישית בגובהה. הפסגה הראשית גובהה 5,203 מטר, כפי שדייקו ב־DGPS בשנת 2010 פיטר שון ובוריס אבדייב, אם כי לפי כמה עדויות 5,208; הפסגה המערבית, 5,068 מטר, היא יעד טיפוס בפני עצמו, והמזרחית 4,866. לפי קריאה אחת השם פירושו "תשע" בסוואנית ומכוון לפסגות הרבות של הרכס, לפי אחרת "מפוספסת". הפסגה בנויה מגרניטים וצפחות גבישיות; היא העוגן המזרחי של חומת בזנגי, רכס באורך 11–13 קילומטר, כשקרחון בזנגי יורד בצפון וקרחון שחארה בדרום, שם נובע האנגורי. הקיר הדרומי גובהו 2,300 מטר מן הבסיס עד הפסגה ונמנה עם הקירות הגבוהים ביותר בקווקז ובאירופה, והקיר הצפוני 1,500 מטר; אין על שחארה מסלול בדרגה נמוכה או בינונית, והמסלולים מדורגים 5A עד 6A בסולם הקווקזי, והמעבר המלא של חומת בזנגי נחשב "המשלחת הארוכה, המפרכת והמחייבת ביותר באירופה".

למרגלות המדרונות הדרומיים של שחארה, בגובה 2,200 מטר, שוכן כפר המורשת של אונסק"ו אושגולי, שממנו מתחיל טיול יומי פופולרי: דרך ג'יפים עולה במעלה עמק האנגורי לעבר הרכס הראשי, ואחריה שביל קטן חוצה אחו ויער ויוצא אל שולי המורנה, כ־300 מטר ממרגלות הקרחון. המסלול אורכו 16 קילומטר הלוך ושוב, מ־2,122 עד 2,430 מטר עם 540 מטר עלייה, כ־5 שעות; הקרחון נגלה במקום שבו העמק פונה לצפון־מזרח.

על הפסגה הראשית של שחארה עלו לראשונה בשנת 1888 השווייצרים אולריך אלמר וכריסטיאן רות והאנגלי ג'ון גרפורת' קוקין ברכס הצפון־מזרחי מצד קברדינו־בלקריה, מן העליות העיקריות של "תור הזהב" של הטיפוס ההררי בקווקז. מטפסים סובייטים עלו לראשונה על שחארה בשנת 1933, ובשנת 1940 הושלם מעבר חסר תקדים לזמנו של כעשרים פסגות של הרכס הראשי של הקווקז, ושחארה ביניהן. בשנת 2010 דייקו פיטר שון ובוריס אבדייב את גובה הפסגה במקלט DGPS; במפות המטה הכללי סומנה בטעות הפסגה המערבית כראשית.

שחארה נמצאת ברשימת עשר הפסגות לתואר "נמר השלגים" של הפדרציה הרוסית.

השביל מתחיל מאושגולי, כ־47 קילומטר ממסטיה; מיניבוסים לאושגולי יוצאים בבוקר מכיכר סטי במסטיה כשהם מתמלאים. מן הכפר לכו צפונה בדרך הג'יפים במעלה האנגורי; את חלק מהדרך אפשר לקצר בג'יפ, אך הג'יפים עוצרים במקום שבו מתפצל השביל לאגם נאמקואמי. קשה ללכת לאיבוד בדרך; הקטע האחרון הוא שביל לא מסומן הפונה ימינה במקום שבו הדרך מתחילה לטפס בפיתולים.