מערת אתוס החדשה

מערת אתוס החדשה נפתחת במדרון הצפוני של ההר האיברי (344 מ'), בגובה 220 מטר מעל פני הים, בתחום העיירה אתוס החדשה שבעיריית גודאוטה; היא מרוחקת 1.5–2 קילומטר ממרכז העיירה ו־24 קילומטר מסוחומי. המערה נוצרה באבן גיר עבת־שכבות מן הקרטיקון התחתון, והיא מורכבת מחלק אנכי (עומק כולל 183 מ') ומחלק אופקי (אורך כולל 3,285 מ'). נפחה מוערך בכמיליון מטרים מעוקבים, ולפי מדידות אחרות ביותר מ־1.5 מיליון; במדד זה היא נמנית עם המערות הגדולות בעולם.

המערכת כוללת אחד־עשר אולמות (ולפי ספירה אחרת תשעה), שישה מהם פתוחים למבקרים. השמות המקוריים, "אבחזיה", "הספלאולוגים הגאורגים", "החימר", "איבריה", "המקדש", "סוחומי", "טביליסי" ו"סלון ההליקטיטים", שונו פעמיים, לפני הפתיחה ב־1975 ולאחר מלחמת 1992–1993; כיום מסלול המבקרים מתחיל באולם "אנאקופיה" ומסתיים באולם "אפסני". האולם הגדול ביותר אורכו 260 מטר ורוחבו עד 75 מטר, ותקרתו מגיעה לגובה 50 מטר; הגבוה שבאולמות מגיע ל־97 מטר. באולם הכניסה שני אגמים, "אנטוליה" (1,000 מ"ר, עומק 26 מ', טמפרטורת המים 10 מעלות) ו"האגם הכחול" (1,250 מ"ר).

האולמות מעוטרים בנטיפים וזקיפים לבנים וענבריים, בהליקטיטים, במפלים מאובנים וב"פרחי" קלציט; במקומות אחדים יש שכבות חימר בעובי 10–30 מטר וערמות של אבן גיר שקרסה. טמפרטורת האוויר נשמרת כל השנה בין 12.6 ל־14.4 מעלות, והלחות היחסית 94–100 אחוזים. במערה נחקרו סרטנאים, עכבישנים, רבי־רגליים, חרקים ועטלפים.

למערה ארבע כניסות, ורק אחת מהן טבעית, התהום שבתקרת אולם "אנאקופיה"; האחרות הן מנהרות, שבהן נוסעת בין שלוש תחנות הרכבת התת־קרקעית שנפתחה ב־4 ביולי 1975.

התהום במדרון ההר האיברי, שהמקומיים כינו "הבור ללא תחתית", הייתה ידועה זמן רב אך לא נחקרה. בשנת 1961 הראה גיווי סמיר, יליד אתוס החדשה, את הפתח לספלאולוגים, וב־14 ביולי של אותה שנה עברה חוליית החלוץ של משלחת המכון לגאוגרפיה על שם ואחושטי בגרטיוני של האקדמיה הגאורגית למדעים, זורב טינטילוזוב, גיווי סמיר, ארסן אוקרוג'נשווילי ובוריס גרגדאווה, את מדרגות הפירים ונכנסה אל האולם הענק הראשון בעומק 135 מטר. בראש המשלחת עמד שלווה קיפיאני.

בשנים שלאחר מכן חקרו משלחות המכון את המורפולוגיה, ההידרולוגיה, המיקרו־אקלים והמינרלוגיה של המערה; לראשונה בגאורגיה הוקמו מחנות בסיס מתחת לאדמה, ואחת המשלחות שהתה 198 שעות מתחת לפני השטח. בהמלצת המכון החליטה מועצת השרים של גאורגיה הסובייטית לפתוח את האתר למבקרים. המנהרות נחצבו בידי חברת המנהרות של טביליסי, והמערה נפתחה בשנת 1975; ב־4 ביולי של אותה שנה החלה לפעול הרכבת התת־קרקעית, שאותה שירתה בשנים 1975–2014 הרכבת החשמלית "טוריסט" מבית מפעל הקרונות של ריגה.

על גילוי המערה ופיתוחה קיבל צוות החוקרים, האדריכלים והמהנדסים את פרס המדינה של ברית המועצות. גיווי סמיר (1946–2016) ניהל את מתחם המערה החל משנת 2001. בשנת 1994 נקרא על שם המערה מכתש על האסטרואיד אידה.

סיורים יוצאים מדי יום דרך שישה אולמות, לאורך כ־1.5 קילומטר של שבילים מבוטנים עם מעקות, גשרים ומדרגות; אל האולמות מגיעים ברכבת התת־קרקעית. בפנים הטמפרטורה כ־13 מעלות כל השנה, ולכן דרוש לבוש חם גם בקיץ.

אבחזיה היא שטח כבוש. לפי החוק הגאורגי הכניסה לאזור חוקית רק דרך מעבר אנגורי; כניסה מרוסיה היא הפרה של החוק הגאורגי. תנאי התנועה בפועל משתנים, ולכן יש לבדוק את הכללים העדכניים לפני הנסיעה.