דוובזו הוא כפר במוניציפליטט אוזורגטי ומרכז היחידה המינהלית דוובזו, הכוללת את דוובזו ואת גגמה דוובזו. הוא שוכן בצדו השמאלי של נהר נתנבי, בגובה 130 מטר מעל פני הים, 5 קילומטרים מאוזורגטי, על הדרך אוזורגטי־צ'וחטאורי.
אודות
ניקו מאר סבר שהשם דוובזו נוצר באותה דרך שבה נוצר השם טואפסה — בשני המקרים „דו“ ו„טו“ הם תחיליות מגרליות המציינות מקום. לפי גרסה אחרת באים דוובזו, טואפסה ושם המקום דואבזה שנרשם באג'ריה מן השפה הסוואנית ומורכבים משני חלקים: „דואה“, שם פרטי, ו„פסה“, מים.
מן המאה השמונה־עשרה היה דוובזו נקודת סחר חשובה בנסיכות גוריה, ובימי שישי נערכו בו ירידים גדולים; את מקום היריד מכנים האנשים עד היום נקלקרי, מקום העיר. בשנות ה־1830 גרו בדוובזו משפחות של סוחרים גאורגים קתולים — בני תומנישווילי, מליקישווילי, בגדושווילי, זלינשווילי ואחרים, שמונה בתי אב בסך הכול. ב־1838 סגר השלטון את השוק והעביר אותו לאוזורגטי.
ב־1879 נפתח בכפר בית ספר חד־כיתתי. ב־1897 הועלתה השאלה להפכו לדו־כיתתי, אך אספת הכפר סירבה מפני המיסים. בשנות ה־1890, על אדמה שהקדיש דוויט ממולאישווילי, פתחה אגודת הסחר והתעשייה של גוריה „שואמוולי“ בית מלאכה לפתילת משי ובית ספר. עד 1902 כללה הקהילה הכפרית של דוובזו חמישה כפרים ובהם 3,527 נפשות.
במרץ 1905 נכנס לכפר הקורפוס הצבאי של הגנרל מקסוד אליחנוב־אווארסקי, חיפש בו ושדד את התושבים. באותה שנה, 1905, שרף את דוובזו כוחו של לזרנקו, ראש נפת אוזורגטי, בעת נסיגתו אל אוזורגטי לאחר תבוסתו בקרב נסקירלי: הקוזאקים שרפו את לשכת הכפר, את בית הספר, את החנויות, את הבתים ואת בית המלאכה של „שואמוולי“. ב־1908 מנו חמשת כפרי קהילת דוובזו 3,917 נפשות. ב־1910 היו בכפר בית ספר ממלכתי דו־כיתתי אחד ובית ספר קהילתי אחד; התושבים עסקו בגידולי צמחים, גידוליהם הנפוצים היו תירס ודוחן, ובמידה פחותה גפנים, מטעים וירקות.
בתקופה הסובייטית נבנה בשטח נקלקרי מפעל שימורים. בין 1957 ל־1959 נבנה בניין לבית ספר בן שמונה שנתונים, ועד 1976 פעל בית חולים בן עשרים וחמש מיטות. מ־1980 פעל בדוובזו מחסן הטרוליבוסים של אוזורגטי, וכאן היתה התחנה האחרונה של קו הטרוליבוס הראשון, שפעל עד 2006.
במרכז הכפר, בבית הקברות, עומדת כנסייה מן המאות החמישית והשישית; כנסיית דוובזו נזכרת במסמך מן המאה השש־עשרה. באותה חצר עומדת כנסייה שנבנתה ב־1874 במקומה של הקודמת, בנויה מגושים שבורים ומאבני נהר גסות. הקמרון וחלק קטן מן הקונכה התמוטטו, אך נקראים עקבות הקמרונות התלויים והתוספות שבצדדים; היו לה שלושה פתחי כניסה, כל אחד בגובה אחר. החלון המזרחי שרד והמערבי נסתם. ליד הכנסייה עומדים שני מגדלים בני שלוש קומות: אחד שימש כנראה מגדל פעמונים, והשני, בעל מרפסת, מגדל לחימה. יש בכפר גם מה שמכונה הבזיליקה חסרת השם — מקום כנסייה מן המאות הרביעית והחמישית עם חומתה, מקדש על שם אם האלוהים; צלב בולניסי שנמצא כאן שמור כיום במקדש גיאורגיוס הקדוש בדוובזו.
בכפר יש בית ספר ציבורי, גן ילדים, מרפאה, מוזיאון אתנוגרפי, מפעלים לעיבוד אגוזי לוז ותה ואנדרטה למי שלא חזרו ממלחמת העולם השנייה. האוכלוסייה מונה 1,171 נפשות.
