מנזר גלאטי

גלאטי הוא מכלול אדריכלי גאורגי והמרכז התרבותי החשוב ביותר של גאורגיה הימי־ביניימית, 11 קילומטר צפונית־מזרחית לקוטאיסי על גבעה מעל ערוץ הצקאלציטלה, מוקף חומה; השם בא אולי משער גנת שבירושלים. הכנסייה הראשית של הירדמות הבתולה היא מבנה בעל כיפה מרכזית, שכיפתו נשענת על שני עמודים ועל קירות המזבח, עם שלושה אפסיסים מפויתים במזרח, נרתקס במערב וקפלות בדרום ובצפון; עם תוספותיה הכנסייה מידותיה כ־35 על 36 מטר וגובהה עד 34 מטר, מצופה אבן אקלרי מסותתת, חזיתותיה מעובדות בקשתות נוי במקצב מורכב וכמעט ללא גילוף, ואילו הפנים הרחב והמואר היטב מכוסה כולו בציור מתקופות שונות. בקונכיית המזבח נמצא פסיפס גלאטי המפורסם, הבתולה והילד בין המלאכים בסגנון הביזנטי של 1125–1130, הנחשב למשובח בדרום הקווקז; בנרתקס המערבי פרסקאות מן המאה השתים־עשרה של ועידת כנסייה, בקפלה הדרומית שני דיוקנאות של דוד נארין מן המאה השלוש־עשרה, ועל הקיר הצפוני דיוקנאות של משפחת המלוכה של אימרתי מן המאה השש־עשרה ודמותו של דוד הבנאי, ששוחזרה במאה השש־עשרה לפי הציור הישן.

ממזרח לכנסייה הראשית עומדת כנסיית גיאורגיוס הקדוש מן המאה השתים־עשרה, החוזרת על הכנסייה הראשית בתוכניתה בקנה מידה קטן יותר, עם ציור מן המאה השש־עשרה; במרחק תשעה מטרים מתנשאת כנסיית ניקולאוס הקדוש הדו־קומתית מן המאה השלוש־עשרה או הארבע־עשרה, שקומתה התחתונה פתוחה בקשתות לכל ארבעת הצדדים והעליונה כנסייה צלבית קטנה; בצפון־מערב מגדל הפעמונים מן המאה השלוש־עשרה, שביתנו המקושת בנוי מעל מעיין. במכלול נכללות גם חורבות האקדמיה, בניין מלבני של כ־300 מטר רבוע עם שלוש כניסות במזרח, אכסדרה מעוטרת שנוספה לימים, ספסלי אבן לאורך הקירות וקירות מצוירים. בכניסה הראשית שבחומה הדרומית נמצא קברו של דוד הבנאי, ולידו שער הברזל של גנג'ה שהביא דמטרה הראשון כשלל בשנת 1138; 150 מטר מחוץ לחומה חורבות הסוחסטרי, משכן המתבודדים, בדרום־מערב שרידי כנסיית האולם של סבא הקדוש מן המאה העשירית או האחת־עשרה, ועל "כף דוד" בערוץ הצקאלציטלה חורבות המגדל העגול ששמר על המנזר.

גלאטי נוסד בשנת 1106 ביוזמת דוד הבנאי, כשקוטאיסי הייתה בירת גאורגיה, ומראשיתו נהגה כמנזר וכמרכז לימוד כאחד: המלך קיבץ כאן חוקרים ופילוסופים גאורגים שפעלו במנזרים בחו"ל, ובהם מנזר מנגנה בקונסטנטינופול, ואת האקדמיה, שבני הזמן כינו "הלאס חדשה" ו"אתוס שני", פיארו יואנה פטריצי, הפרשן של פרוקלוס, וארסן איקלטואלי, מחבר ה"דוגמטיקון". הכנסייה הראשית הושלמה בשנת 1130 תחת דמטרה הראשון, והמנזר הפך לרכושו ולמקום קבורתו של בית המלוכה: כאן נקברו דוד הבנאי, דמטרה הראשון, גיורגי השלישי ולפי היסטוריוניה גם תמר, ולימים מלכי אימרתי בגרט השלישי, גיורגי השני, אלכסנדר החמישי, סולומון הראשון וסולומון השני. במאות השתים־עשרה עד החמש־עשרה נהנה המנזר מאוטונומיה מלאה, הכיר רק בזכותו העליונה של המלך, והמוודה הראשי שלו ישב במועצת המלוכה; פלישות המונגולים וטימור עיכבו את חייו. ב־23 בנובמבר 1510 שרפו העות'מאנים שפרצו לאימרתי את גלאטי; מלכי אימרתי בגרט השלישי, "הבנאי השני" בעיני בני זמנו, וגיורגי השני תיקנו וציירו את הכנסיות ביסודיות, בשנות ה־1520 נוסד בגלאטי מושב בישוף, ובמחצית השנייה של המאה עבר מעונו של הקתוליקוס של מערב גאורגיה מביצ'ווינטה לגלאטי, שם נשאר עד 1814. בסוף המאה השמונה־עשרה החזיק המנזר 42 כפרים; בשנת 1810, לאחר ביטול ממלכת אימרתי, הפך למנזר ממלכתי.

במשך מאות שנים שמר גלאטי כתבי יד מעוטרים ויצירות מופת של אומנות ריקוע, ובהם טריפטיכון הבתולה מחאחולי, שנגנב בשנת 1859 והוחזר פגום בשנת 1923. בשנת 1923 נסגר המנזר והפך לסניף של המוזיאון ההיסטורי־אתנוגרפי של קוטאיסי; התפילה חודשה לאחר העצמאות. בשנת 1994 נרשם גלאטי ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו יחד עם קתדרלת בגרטי, בשנת 2006 קיבל מעמד של מונומנט בעל חשיבות לאומית, מ־2010 עד 2017 עמד ברשימת המורשת העולמית בסכנה בשל השחזור של בגרטי, ומאז 10 ביולי 2017 הוא רשום לבדו, ללא תלות בבגרטי. מ־2003 עד 2016 מימנה קרן השגריר האמריקאי חמישה מיזמי שיקום (600,000 דולר בשנת 2013 לגג ולפרסקאות), אך רעפי הכנסייה שקורתה מחדש נסדקו, מים חדרו והרטיבו את ציורי הקיר, ושברים נשרו; הנזק שנחשף בשנת 2020, שלדברי מומחים אינו ניתן לתיקון, עורר מחאה ציבורית וחקירה.

גלאטי שוכן 11 קילומטרים צפונית-מזרחית לקוטאיסי בכיוון תקיבולי, כ-20 דקות במכונית או במונית, ואפשר להגיע גם במיניבוס מקוטאיסי; החניה ליד החומה. המנזר פעיל ופתוח ביום, הכניסה חופשית וקוד הלבוש חל. מוצאמטה קרוב, 6 קילומטרים מקוטאיסי, ומשתלב איתו בביקור אחד.