בחמארו

בחמארו היא עיירה ואתר נופש אקלימי הררי גבוה בעיריית צ'וחטאורי על רכס מסחתי, בעמק הבחוויסצקאלי בקצה העליון של אזור היער, 1,926–2,050 מטר מעל פני הים, 50 קילומטר בקו ישר מן הים השחור, 52 מצ'וחטאורי ו־72 מאוזורגטי, תחנת הרכבת הקרובה ביותר. אתר הנופש שוכן בשקע המוקף יער ירוק־עד של אשוח מזרחי, אשוחית קווקזית ואורן; השקע פתוח למערב, ובריזת הים החמה עולה בעמק ויוצרת את התערובת הנדירה של אוויר הרים ואוויר ים שהיא גורם הריפוי העיקרי של בחמארו. רוחות הרים ועמק (2–3 מטר בשנייה) שומרות על אוויר נקי ושקוף תמיד, וקרינת העל־סגול המפוזרת גבוהה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת 3.4 מעלות, של ינואר −5.2 ושל אוגוסט 13.4; כיסוי השלג מגיע לעיתים ל־4–5 מטר ושוכב שישה חודשים, מנובמבר עד מאי; השמש זורחת 1,975 שעות בשנה, יורדים 1,900 מילימטר משקעים, ו־102 ימים מעורפלים. אתר הנופש מומלץ למחלות לא־שחפתיות של איברי הנשימה, אנמיה, נוירסתניה ודלקת בלוטות הלימפה, והמקומיים גורסים שנחוצים 21 יום להשפעה מלאה, ומאז 1932 הוא נדון גם כאתר נופש חורפי, אם כי העונה היום, כמו לפני 150 שנה, היא חודש וחצי או חודשיים של קיץ.

את מראה בחמארו יוצרים בתי הקיץ הנמוכים על עמודי עץ, המקורים ברעפי עץ ועטופים במרפסות, והעמודים מגביהים אותם מטר וחצי עד שניים מעל הקרקע; לפי הכללים התקפים מותר לבנות בבחמארו רק בתים המצופים בעץ ובאבן טבעית. מעל היער באים הליבנה והחוזרר העקומים של האזור הסובאלפיני, אחר כך העשבים הגבוהים הקולכיים ואחו האלפים. לפי קריאה אחת של השם, "בח" בסוואנית הוא מעבר ו"מארו" אדם; לפי האגדה, בת הנסיך מארו, שנחטפה בידי טורקים, הושארה דקורה לרודפיה עם המילים שנכתבו על אבן בדמה שלה, "בח מארו", "הנה מארו שלכם".

בחמארו ו־30,000 הדסיאטינות (כ־33,000 הקטר) של אדמה סביבה היו שייכות לאדוני הפאודלים אריסתאווי מגוריה, שגבו "מס עשב" על הבקר שהועלה מעמק גורג'ומי. ארטם דאווידיאנץ, רופא המחוז של אוזורגטי, היה הראשון שהבחין במקום כמרפא: הוא למד מרועים שאוויר מרעה הקיץ מרחיק קדחת, שלח חולי קדחת להרי גוריה בשנת 1892 וחולי שחפת בשנה שלאחריה, וכששבו מרופאים סייר בהרים בעצמו ובחר בבחמארו, בנה שם בית קטן והאיץ בתושבי גוריה לבנות בתי קיץ. עד 1894 עמדו בתי קיץ, בשנת 1895 שהו עד מאה נופשים, רובם מן האינטליגנציה של גוריה, בשנת 1896 תיאר האתנוגרף תדו סחוקיה קומץ בתים והאדמה עברה לאוצר. תיאטרון עממי נפתח בשנת 1899 (נשרף ב־1905, נבנה מחדש ב־1913), בשנת 1900 נוסדה "אגודת הצרכנים בריאות של בחמארו", בשנים 1908–1914 הובלו מי מעיין לרבעים, ובשנים 1913–1917 ניגנה תזמורת המיתרים של המלחין ויקטור דולידזה.

בשנת 1923 הוכרזה בחמארו אתר נופש בעל חשיבות רפובליקנית; בשנים 1932–1933 בילתה משלחתו של הפרופסור גברילנקו שנה שלמה באתר עם עשרה ילדים והסיקה שתנאי החורף יעילים עוד יותר לריפוי. עד 1934 פעלו מרפאה, בית מרקחת וסנטוריום; ב־16 באוגוסט 1938 עלתה המכונית הראשונה לבחמארו, ב־4 שעות ו־20 דקות מצ'וחטאורי. ספר משנת 1940 הציב את בחמארו מעל אתרי הנופש הגבוהים ביותר באירופה: סנקט מוריץ ב־1,855 מטר, ארוזה ב־1,720, דאבוס ב־1,560, בחמארו ב־2,050. בסוף שנות ה־1940 טופל כאן בשחפת אדוארד שוורדנדזה הצעיר. כביש אספלט נסלל בשנות ה־1980, כנסייה נבנתה בשנת 1997, מלון ובית קולנוע בשנת 2012, תוכנית אב חדשה אושרה בשנת 2017, אספקת החשמל חודשה בשנים 2019–2021, ומ־1 בינואר 2020 בחמארו היא עיירה.

בחמארו שוכנת 52 קילומטר מצ'וחטאורי, כשעה ברכב. מאוקטובר עד מאי הדרך סגורה בשלג. העונה מיוני עד ספטמבר; הלינה בבתי קיץ מקומיים ובמלונות, ואת התחבורה והשירותים כדאי לברר במקום. שבילי הליכה ורכיבה עולים מוואקיג'ווארי (23 קילומטר), ממטיספירי (28) ומחידיסטאווי (29).