מנזר חובי

מנזר חובי, רשמית מנזר הנשים של הירדמות אם האלוהים הקדושה בנוג'יחווי, עומד בכפר נוג'יחווי בעיריית חובי, על הגדה השמאלית של החוביסצקאלי, 4 קילומטר מהעיר חובי וכ־19 מסנאקי. זהו מכלול אדריכלי: הכנסייה, מגדל פעמונים מן המאות הארבע־עשרה–השבע־עשרה, חורבות ארמון הבישוף מן המאה השבע־עשרה ושרידי חומה, ששוקמו במיזם ממלכתי בשנת 2016. הכנסייה היא כנסיית אולם ללא כיפה עם קמרונות צלב; בפינות הצפון־מערבית והדרום־מערבית היו קפלות נפרדות שחוברו לאחר מכן למפרץ המרכזי, גלריה פתוחה נמשכת לכל אורך החזיתות המערבית והדרומית ומסתיימת בקפלה סגורה בקצה המזרחי של החזית הדרומית. החזיתות מעוטרות בגילופי אבן.

הפנים מצויר בפרסקאות מן המאות השלוש־עשרה והארבע־עשרה, בהשפעת האמנות הביזנטית המאוחרת של בית פלאולוגוס, ומן המאה השבע־עשרה; לצד הסצנות הדתיות מצוירים בני משפחת דדיאני עם כתובות גאורגיות: שרגיל דדיאני, אשתו נטלי והנער צוטנה; על הקיר הצפוני התורם גיורגי השני דדיאני המחזיק את תוכנית הכנסייה; ועל העמוד הצפוני הבישוף אילריון מחובי בידיים מורמות. כתובת באסומתאוורולי על הקפלה הדרומית מספרת שואמק הראשון דדיאני (מת 1396) הביא ממסעו המנצח נגד זיכיה עמודי שיש, כותרות ושברי אמבו; פריטים אלה, חלקם מלאכה ביזנטית מן המאה החמישית, מצפים את קירות הקפלה. עד התקופה הסובייטית שמר המנזר את גלימת אם האלוהים, את עצם הירך של גאורגיוס הקדוש, שרידי יוחנן המטביל, זרועה של מרינה הקדושה, כף ידו של קוויריקה הקדוש, צלב האב של דוד הבנאי, צלב החזה של המלכה תמר, איקונה של אמה המלכה בורדוחאן ואיקונה המחולקת ל־52 תאים ובהם שרידי קדושים; כיום הגלימה וחלק מן השרידים נמצאים במוזיאון ארמונות דדיאני בזוגדידי.

חובי, בצורתה הישנה חופי, ואב המנזר שלה אגנטה נזכרים לראשונה באזכרה ממנזר הצלב בירושלים המתוארכת לשנים 1212–1222, המונה את בני משפחתו של צוטנה דדיאני; תאריך הכנסייה המדויק אינו ידוע, אך תיארוכו של היסטוריון האמנות ואחטנג ברידזה למחצית השנייה של המאה השלוש־עשרה התקבל. המסורת הגאורגית קושרת את הבנייה לשמות המלך גובאז, דוד הבנאי, המלכה תמר וצוטנה דדיאני. חובי היה המנזר ומקום הקבורה המשפחתי של בית דדיאני, וכנראה גיורגי השני דדיאני ייסד כאן את מושב הבישוף; בימי הביניים היה גם מעון הקתוליקוס של מערב גאורגיה. הבישופות החזיקה אחוזות גדולות, מרתפי יין, יערות ומי דיג וגבתה מכס מכמה נמלים של אודישי. נוסעים מן המאה השבע־עשרה, ובהם ארקאנג'לו למברטי, כתבו שבחובי מראים את כותונתה של אם האלוהים, הנערצת מאוד על תושבי המקום; מכאן העביר לוואן דדיאני את הגלימה לארמון בזוגדידי.

שושלת ההיררכים של חובי נמשכת מאגנטה (1212–1222) ומהבישוף אילריון בן המאה הארבע־עשרה עד ניקולוז צ'ולוקשווילי (בישוף 1640–1657), גריגול דדיאני (אב מנזר 1871–1879) ואלקסי מירצחולבה (1928–1962). אקאקי צרתלי הקדיש למנזר חובי את הפואמה "נטלה". בתקופה הסובייטית נסגר המנזר; התפילה חודשה לאחר מכן, וכיום הוא מנזר נשים. ב־7 בנובמבר 2006 הוכרזה הכנסייה אתר מורשת תרבות בלתי נייד בעל חשיבות לאומית; בשנת 2016 שוקמה החומה במיזם ממלכתי.

המנזר נמצא כ־4 קילומטר צפונית לחובי, בכפר נוג'יחווי, על הגדה השמאלית של החוביסצקאלי. זהו מנזר נשים פעיל; את שעות הביקור ואת הגישה לפנים המצויר ולקפלת ואמק בדקו במקום.