כנסיית למריה באושגולי

כנסיית הירדמות אם האלוהים של אושגולי, המכונה בפי העם למריה, עומדת על גבעה בקצה הצפוני של הכפר ז'יביאני, מכפרי קהילת אושגולי, בגובה 2,100 מטר מעל פני הים, על רקע שחרה בגובה 5,201 מטר, מן הפסגות הגבוהות של הקווקז הגדול והנקודה הגבוהה ביותר בגאורגיה. המכלול מורכב מן הכנסייה בתוך חומת צפחה נמוכה ומבניין מגורים ומשק הצמוד לחומה ממערב, עם מגדל סוואני; כיום זהו מושב הבישוף של מסטיה וסוונתי העילית. הכנסייה בנויה מגושי אבן גיר שירימי מסותתים בקפידה, מבנה אולם בפרופורציות רגועות עם אפסידה משולשת בולטת מאוד ומעבר היקפי דו־צדדי בן זמנה לאורך הדרום והמערב; למעבר נכנסים בדלת קשתית נמוכה מדרום, ולאולם ממערב. האולם המוארך מסתיים באפסידה חצי־עגולה המוגבהת שלוש מדרגות מעל הרצפה; שולחן המזבח המקורי מאבן שרד, וכן האיקונוסטאסיס מאבן בעל שלוש הקשתות החוצץ את האפסידה, וקשת תומכת אחת מחלקת את הקמרון לשניים.

את הכנסייה מאירים שני חלונות, באפסידה ובקיר המערבי. הקירות הפנימיים והאיקונוסטאסיס מכוסים בשתי שכבות של פרסקאות דהויות, התחתונה מן המאה העשירית והעליונה צוירה במאה השלוש־עשרה; מציורי המעבר ההיקפי בני המאה השלוש־עשרה נותרו רק שברים. העיטור בחזיתות דל: בחזית המערבית צלב בתבליט וכתובת גאורגית בת ארבע שורות בכתב חוצורי־מחדרולי מעורב, מן המאה האחת־עשרה מבחינה פלאוגרפית, הנוקבת בתורמת בשם גורנדוחט; על הקירות כתובות חרותות מן המאה העשירית עד השמונה־עשרה. בשנת 1910, במסעו לסוונתי, קטלג אקווטימה טקאישווילי עשרות חפצי כנסייה שנשמרו בלמריה, כתבי יד, איקונות, צלבים וכלים.

למריה אינה נזכרת במקורות היסטוריים ומתוארכת לפי אדריכלותה למאה התשיעית או העשירית. הכנסייה מוקדשת להירדמות אם האלוהים: "למריה" הוא השם שנתנו הסוואנים למרים, שהערצתה הונחה על פולחן קדום טרום־נוצרי של למריה, אלת האימהות והפוריות. אושגולי הייתה מאז ומתמיד קהילה ללא אדון, ולפי המסורת הרגה שבעה אצילים שניסו למשול בה; האחרון שבהם, פוטה דאדשקליאני (המחצית השנייה של המאה השבע־עשרה), נהרג בלמריה, וכל הכפר, אומרת האגדה, משך יחד חבל שנקשר להדק של מוסקט כדי לחלוק באחריות שווה בשווה; בגדיו של דאדשקליאני נשמרו זמן רב בכנסייה.

בשנת 1910 קטלגה משלחתו של אקווטימה טקאישווילי ללצ'חומי ולסוונתי את אוצר למריה. המפולת הגדולה של 1987 הפכה חלק מתושבי אושגולי למהגרים אקולוגיים; בשנת 1996 נרשמה סוונתי העילית, עם צ'אז'אשי, ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הכנסייה היא אתר מורשת תרבות בלתי נייד בעל חשיבות לאומית, פעילה ומשמשת מושב הבישוף של מסטיה וסוונתי העילית.

למריה עומדת על גבעה מעל ז'יביאני, אחד מכפרי אושגולי, 45 קילומטר ממסטיה בדרך הרים שנסגרת לעיתים קרובות במחצית המושלגת של השנה בגלל סכנת מפולות. הכנסייה פעילה.