אתני סיוני

אתני סיוני עומדת על משטח הנתמך בקיר תמך בשולי צוק תלול, בעמק אתני, הידוע לא רק באתרים ההיסטוריים שלו אלא גם בנופיו וביינו. השם "סיוני" בא מהר ציון שבירושלים. הכנסייה (24 × 19 מ', גובה 22 מ') בנויה בעיקר מגושים מסותתים של אבן חול ירקרקה־אפרפרה, ושולבו בה גם אבנים בצבעים אחרים; הכניסות הן מדרום ומצפון. בבסיס התוכנית עומד טטרקונכוס: החלל שמתחת לכיפה נפתח מארבעת צדדיו לאפסידות, ובין זרועות הצלב, בפינות, נמצאים חדרים המתחברים לחלל המרכזי דרך גומחות בצורת שלושה רבעים של עיגול. תוף מתומן בעל ארבעה חלונות נושא את הכיפה הכדורית; המעבר מהריבוע אל העיגול נעשה בקשתות פינה הערוכות בשלושה נדבכים, ובכיפה יש צלב בתבליט. המזבח מוגבה בשתי מדרגות, ושולחן מזבח מאבן עומד מתחת לחלון האמצעי של האפסיס המזרחי. הכנסייה קרובה מאוד למנזר ג'ווארי שבמצחתה, שנחשב בדרך כלל לקדום ממנה, ולכן יש היסטוריונים של האמנות המשייכים אותה לקבוצת הכנסיות "מטיפוס ג'ווארי".

החזיתות מעוטרות בתבליטים ובמשקופי חלונות מגולפים. בפינות הגג נראים ראשי כבשים וכיפה של כנסייה זעירה. החזית המזרחית ניצבת מעל התהום ולפניה נותר רק מעבר צר, ולכן קשה לראות את שבעת התבליטים שמעל חלון המזבח: ישו וידו מורמת לברכה על הפאה האמצעית, דמויות לצדדיו, ובעלי חיים וציפורים מתחת. הכניסה הדרומית הראשית, שבעבר עמדה לפניה אכסדרה, מעוטרת בכותרות כפולות עם כדורים ובחצאי עמודים דקורטיביים. על הטימפנון של הכניסה הצפונית שני איילים שותים מבריכה עגולה — המאמינים השותים ממקור אמונה אחד; באותה חזית לוקיאנה, תלמידו של דוד גרג'י, חולב איילה ושמשון נאבק באריה. בחזית המערבית יש סצנת ציד והנביא חבקוק, שמלאך מוביל אותו אל דניאל בבור. התבליטים נוצרו בזמנים שונים: חלקם בני זמנה של הכנסייה, אך רובם דומים לתבליטים ארמניים מהמחצית השנייה של המאה העשירית.

בפנים, במקומות שבהם נשר הטיח, נחשפו שרידים של העיטור הקדום ביותר: חיקוי של בנייה באבן בצבע אדום וצלב התבליט שבכיפה, המוקף באותו צבע. כל חלל הפנים צויר במחצית השנייה של המאה האחת־עשרה; אפשר להבחין בידיהם של כמה ציירים, אבל התכנון אחיד. באפסיס המזבח מופיעה הבתולה ניקופויה, בקמרון הבמה ישו הפנטוקרטור, ועל הקירות שנים־עשר השליחים. באפסיס הדרומי סצנות מחיי הבתולה, בצפוני סצנות מחיי ישו, ואת האפסיס המערבי ממלאת כולו קומפוזיציית יום הדין, ובנדבך התחתון שלה דיוקנאות של התורמים — מלכים ואצילים. הצבעוניות בנויה על גוני כחול, מאפור־כחלחל חיוור ועד קובלט טהור, לצד ירוק כסוף, אדום וסגול.

הכנסייה אינה מתוארכת, אבל מייחסים אותה למחצית הראשונה של המאה השביעית. בגומחה המזרחית של החזית הדרומית יש כתובת ארמנית: "אני, טודוסק, בונה הכנסייה הקדושה הזאת". זמן רב נחשבה לכתובת הבנייה, אך לפי מחקר חדש יותר היא מאוחרת; יש חוקרים, ובהם ג. צ'ובינשווילי, הרואים בטודוסק את בונה הכנסייה, ואחרים, כמו ג. אברמישווילי, רואים בו את משקמה בסוף המאה העשירית.

הכתובות מהמאות התשיעית–האחת־עשרה שנשתמרו על הקירות הן מקור עשיר לתולדות גאורגיה, לשפתה ולפלאוגרפיה שלה. ביניהן כתובת הנוסחורי העתיקה ביותר הידועה, המתוארכת לשנת 835, והדוגמאות העתיקות ביותר הידועות של כתב המחדרולי, משנות ה־980. כתובת אחת מנציחה את אדרנסה, אביו של אשוט הראשון, שעמו מתחילה השושלת המלכותית החדשה של הבגרטיונים הגאורגים. כתובת באפסיס הדרומי מספרת כיצד הח'ליף, שכעס על אמיר טביליסי איסחאק אבן איסמאעיל, שלח צבא גדול בפיקודו של בוע'א אל־כביר; בוע'א הביס את איסחאק והוציא אותו להורג, כבש את טביליסי ב־5 באוגוסט 853 ושרף את העיר. לפי כתובת בחזית הדרומית, המלך בגרט הרביעי ציווה בשנות ה־1060 לבנות עיר באתני, והכתובת מונה את כל המבנים שהוקמו. בסופו של דבר נחרבה העיר; שרידי העיר המבוצרת מימי הביניים שוכנים ליד הכנסייה.

החוקרים חלוקים על תאריך ציורי הקיר: ש. אמירנשווילי תיארך אותם לשנים 904–906, ור. שמרלינג ות. ברנאבלי לשנים 1072–1080. הכנסייה נבזזה יותר מפעם אחת בידי פולשים; ניכרים בה עקבות שרפה מימי פלישתו של השאה עבאס הראשון, אך ציורי הקיר שרדו. בשנים 1968–1975 תיקנה וחיזקה סדנת שיקום מדעית מיוחדת את החלקים התחתונים של החזיתות ואת גג הכיפה; בשנת 1983 כוסה המבנה בלוחות אבן, וציורי הקיר נוקו וחוזקו. ב־7 בנובמבר 2006 הוענקה לאתני סיוני הדרגה של אתר מורשת תרבות בעל חשיבות לאומית. הכנסייה פעילה.

הכנסייה נמצאת ליד הכפר דידי אתני, כ־12 קילומטרים בכביש מגורי, בעמק אתני. מהחצר נשקף מבט אל ההרים הסלעיים שמסביב; תושבי המקום גידלו כאן גפנים על טרסות. בחנות המזכרות אפשר לקנות יין מנזר, דבש ומזכרות מעץ. הכנסייה פעילה, לכן שמרו על שקט בזמן התפילות. את שעות הפתיחה בדקו במקום.