מבצר חוטווי וכנסיית המלאך

חוטווי עומד 10 קילומטרים מאמברולאורי בכביש לניקורצמינדה, על המדרון הצפוני של רכס רצ'ה ליד נהר חוטאורי, בגובה 1,000 מטר מעל פני הים. היסטורית היה הכפר מרכז הנחלה הנסיכותית של בני צולוקידזה, ושני המונומנטים שלו שייכים למשפחה זו. המבצר הוא מהמאות השש-עשרה–השבע-עשרה ומיוחס לנסיך מראב צולוקידזה: בניין בן שתי קומות עם חומת מגן, שחלקה ששרד שומר על חרכי הירי שלו; המבצר הרוס בחלקו, אך נפחו ועובי קירותיו עדיין נקראים בבירור. סיפור קושר את השם למבצר: מלך אימרתי שיישב כאן את בני צולוקידזה, בהיכנסו למבצר שזה עתה נבנה, שאל כביכול "האם אתם נכנסים במבצר הזה?", והשם דבק תחילה במבצר ואחר כך בכפר.

מול המבצר כנסיית המלאך, בניין מימי הביניים מאבן מסותתת, תחילה ללא כיפה, שקירותיו הפנימיים היו מצוירים כולם. במאה התשע-עשרה קרא מארי ברוסה על הפרסקאות את דיוקנאות התורמים: מראב צולוקידזה, אשתו מארח, דאטונה צולוקידזה ובת משפחת לולאדזה. במסע האנטי-דתי הסובייטי נהרסה הכנסייה ורק אבן אחת עם כתובת שרדה מהציור הישן; מאוחר יותר נבנתה מחדש וכיום היא בשימוש, שייכת לאפרכיה של ניקורצמינדה.

הכפר עצמו היסטורי: הוא נזכר בכתב הזכויות של ניקורצמינדה מהמאה האחת-עשרה, היה תחנת מסחר משגשגת על הדרך שקישרה בין אימרתי לרצ'ה התחתונה, ובשנים 1650–1652 רשמו אותו השליחים הרוסים אלכסיי אייבלב וניקיפור טולוצ'אנוב בין ערי אימרתי. במאה התשע-עשרה היה חוטווי לזמן מה מרכז מחוז רצ'ה עם חיל מצב של 200 איש ובית מרחץ קיטור; בשנת 2014 חיו בו 130 תושבים.

חוטווי מופיע לראשונה בכתב הזכויות של ניקורצמינדה מהמאה האחת-עשרה, שטר התרומה שהוציאו נסיכי רצ'ה לכנסיית ניקורצמינדה. הכפר על הדרך המקשרת בין אימרתי לרצ'ה שגשג במסחר, ובמאה השבע-עשרה החשיבו אותו השליחים הרוסים לעיר. באותן שנים בנה הנסיך מראב צולוקידזה את המבצר והורה לצייר את כנסיית המלאך, עם משפחתו על הפרסקאות, כפי שרשם מארי ברוסה במאה התשע-עשרה. הנסיך וחושטי מזכיר את חוטווי בתיאורו.

במאה התשע-עשרה, בתוך האימפריה הרוסית, היה חוטווי לזמן מה מרכז מחוז רצ'ה, עם חיל מצב של 200 איש, בית מרחץ קיטור, כרמים וחיטה. במסע האנטי-דתי הסובייטי נהרסה כנסיית המלאך והמבצר נותר ללא בעלים. מאוחר יותר נבנתה הכנסייה מחדש וכיום היא בשימוש; לפי מפקד 2014 חיו בכפר 130 תושבים.

חוטווי נמצא 10 קילומטרים מאמברולאורי בכביש האספלט לניקורצמינדה ולשאורי; המיניבוס קוטאיסי–אמברולאורי עובר דרך הכפר. המבצר והכנסייה עומדים במרכז הכפר ליד הכביש, זה מול זה, ומכוניות עוצרות לצדם. שניהם פתוחים וחופשיים, ללא כרטיס או מדריך; הכנסייה בשימוש וקוד הלבוש חל. שעה מספיקה לביקור, וזו עצירה טבעית בדרך לניקורצמינדה.