מנזר טימותסובני

תורי היה אחד החבלים החשובים של גאורגיה בימי הביניים, והשתרע על פני מה שהוא היום עיריית בורג'ומי. כאן, 18 קילומטרים דרומית־מזרחית לבורג'ומי, על הגדה הימנית של נהר תוריסצקאלי (כיום גוג'ארתיסצקאלי), עומד בכפר טימותסובני מנזר אם האלוהים. המתחם מורכב ממבנים שנבנו בין המאה האחת־עשרה למאה השמונה־עשרה, והגדול והמעודן שבהם מבחינה אמנותית הוא כנסיית ההירדמות של מרים. המנזר שייך לבישופות בורג'ומי ובקוריאני; זהו מנזר נזירים, ומאז שנת 1994 נערכות בו תפילות באופן סדיר.

הכנסייה הראשית בנויה מלבנים ורדרדות, מה שמכונה „לבנים גאורגיות“. זהו מבנה בעל כיפה מרכזית מטיפוס הצלב החסום, ובצדו המזרחי שלוש אפסידות בולטות; צוואר הכיפה נשען על שני עמודים עומדים לעצמם ועל בליטות של קיר המזבח, והוא מקושט בקערות קרמיקה מזוגגות בצבע תכלת. גובה הכנסייה עם הצלב 28 מטר, רוחבה 19 מטר ואורכה 11 מטר. חלונות הקיר הצפוני נאטמו וצוירו כבר בזמן הבנייה. מאוחר יותר נוספו לכנסייה אכסדרה מלבנים במערב ואכסדרה מאבן מסותתת בדרום.

מצפון לכנסייה נמצאים שרידי מבני מנזר מן המאות העשירית–האחת־עשרה, ולצדם כנסיית אולם מן המאה האחת־עשרה מאבן מסותתת. על הטרסה הצפונית העליונה עומדת הבזיליקה הקטנה בעלת הספינה האחת של ברברה הקדושה, ומצפון־מזרח לכנסייה הראשית – קריפטת קבורה מקומרת הבנויה מאבן. בחצר המנזר נמצאים תאי הנזירים. הכניסה למתחם היא מבנה מוארך מקושת מלבנים אדומות; מעליו עמד כנראה מגדל פעמונים, ומשני צדיו היו חדרים בני שתי קומות, שהיו גרעין מתחם המנזר. עד היום שרדו חורבות של מבני מגורים ומשק, ומדרום־מערב לכנסייה נבנה מתחם מנזר חדש.

את הכנסייה בנה על חורבות מנזר עתיק שליט תורי, שלווה תורלי־אחלציחלי, מצביא גאורגי בולט של המאות השתים־עשרה–השלוש־עשרה, שהכנסייה מכבדת אותו כקדוש מעונה. כתובת מימיו מזכירה אותו כפטרון הכנסייה, ומייחסים לו את הרחבת מנזר טימותסובני ואת בנייתה וציורה של הכנסייה הגדולה. הכנסייה נבנתה ב„תור הזהב“ של ההיסטוריה הגאורגית, בימי המלכה תמר (מלכה בשנים 1184–1213): לפי עדות אחת, הבנייה החלה בשנת 1195 והסתיימה בשנת 1215.

כל פנים הכנסייה מצויר; הציורים מתוארכים לשנים 1205–1215, ובכל מקרה הושלמו לא יאוחר משנות ה־1220. הם נמנים עם המונומנטים המזהירים של תקופת תמר: התוכנית האיקונוגרפית שלהם עשירה במיוחד וגאורגית במובהק, וניתן להבחין בהם בידיהם של כמה אמנים, לכל אחד אופי חד ובלתי חוזר בתוך סגנון אחיד. בין הציורים דמות המושיע וקומפוזיציה של יום הדין בשטח של 20 מטרים רבועים. רוב הפרסקאות שרדו עד היום.

בשנים 1972–1976 נוקו הציורים ונחקרו בהנהגת א. פריבלובה, שהמונוגרפיה שלה על ציורי טימותסובני ראתה אור בשנת 1980. עם השנים הביאו חלחול מים וטיפולים קודמים לא מתאימים את הפרסקאות למצב קשה: שכבות הצבע והטיח התקלפו והתפוררו, מלחים התגבשו על פני השטח, ונזק מיקרוביולוגי כיסה בציפוי ורוד חלק גדול מן הציורים ומן הטיח. בשנים 2000–2006 ניקה וחיזק את הפרסקאות המרכז הגאורגי לאמנות ולתרבות (בראשות מרים דוואלישווילי), בסיוע „קונסרבציונה בני קולטורלי“ ובתמיכת קרן המונומנטים העולמית וקרן סמואל ה. קרס. בשנת 2006 זכה הפרויקט במדליה של פרס האיחוד האירופי למורשת תרבותית / פרסי „אירופה נוסטרה“.

המנזר נמצא בכפר טימותסובני שבעיריית בורג'ומי, 18 קילומטרים דרומית־מזרחית לבורג'ומי. ברכב הוא נמצא 19 קילומטרים מבורג'ומי (כ־25 דקות), 4 קילומטרים מאתר הנופש צגוורי, 19 קילומטרים מבקוריאני ו־173 קילומטרים מטביליסי (כ־150 דקות). זהו מנזר נזירים פעיל שנערכות בו תפילות באופן סדיר. את שעות הפתיחה, זמני התפילות ותנאי הצפייה בפרסקאות בדקו במקום.