קתדרלת סחלתה

קתדרלת סחלתה עומדת על גבעה בכפר קינצ'אורי בעיריית חולו, בעמק נהר הסחלתה, לצד הדרך שבימי הביניים קישרה בין אג'ריה לארטאני (ארדהאן של היום). זוהי כנסיית אולם גדולה: אורכה 25 צעדים, ורוחבה וגובהה 12 צעדים כל אחד. יש לה אפסיס בולט בן שבע פאות, שתי דלתות ראשיות בדרום ובמערב וכניסה נוספת בצפון, והיא בנויה מאבן אפורה-לבנה. לצדה הדרומי והמערבי היו צמודות פעם אכסדראות כניסה: מאחת שרד רק הפתח המקושת, והשנייה נהרסה מזמן, ועקבות על הקירות מעידים שהיה לה גם אגף נספח בצפון. האולם המרווח מקורה בקשתות הנשענות על פילסטרים בולטים ובקמרון חביתי, והקירות הצדדיים מעוטרים בקשתות. הפנים מואר בתשעה חלונות מקושתים ושני חלונות עגולים.

הקירות הפנימיים מצופים אבן לבנה מסותתת והיו פעם מצוירים ברובם: מהפרסקאות של המאות הארבע-עשרה–החמש-עשרה שרדו כיום ציורי המזבח, הקמרון והקיר המערבי, ובשנת 1997 חשפה משלחת גאורגית שברים של סצנות מהברית החדשה מהתקופה הפליאולוגית. על אחת החזיתות מתואר יוחנן המטביל כנער, והוא נחשב לפרסקו היחיד מסוגו בגאורגיה. על החזית המזרחית שלושה גילופים בצורת צלב, ומאותה חזית ידועה כתובת בכתב אסומתוורולי: "אלוהים ישו, רחם על ניקולוז".

סביב הכנסייה מבני משק משלהי ימי הביניים: לצד הדרך מרתף יין מלבני עם גת עתיקה וכדי קוורי, ומעל נהר הסחלתה עומד גשר מימי הביניים. במתחם יש גם כנסייה קטנה וחומה. תאריך הכנסייה שנוי במחלוקת: מתארכים אותה למאה השתים-עשרה או לאמצע המאה השלוש-עשרה, ויש חוקרים המתלבטים בין המאות העשירית–האחת-עשרה למאות השתים-עשרה–השלוש-עשרה.

חוקרים רבים ניסו לתארך את הכנסייה (דימיטרי בקראדזה, ת. קלוגה, נ. סוורוב ור. מפיסאשווילי): חלקם קבעו אותה למאות העשירית–השתים-עשרה, חלקם למאה האחת-עשרה ואחרים לאמצע המאה השלוש-עשרה. בעד המאה השתים-עשרה מביאים את הסימנים האדריכליים ואת מצבם של הבונים, נסיכי אבוסריסדזה: קודם לכן, כשהחזיקו בנחלות נרחבות ובקתדרלת טבתי, לא נזקקו לכנסייה כזאת באג'ריה, ובאמצע המאה השלוש-עשרה, כשהיו מוחלשים מפשיטות החווארזמים, כבר לא היו בידם האמצעים לבנותה. אחרים מציינים את אמצע המאה השלוש-עשרה, כשעמק הסחלתה היה בידי בני אבוסריסדזה. האגדה מייחסת את הכנסייה למלכה תמר; לפי סיפור אחר, בעת פלישת אויב שהתה תמר במבצר חיחני והגיעה להתפלל בסחלתה בשביל סודי. סחלתה מוזכרת לעיתים רחוקות בתעודות כתובות: לפי מסמך מימי אלכסנדר הראשון (1412–1442), היא השתייכה לכס הפטריארכלי של מצחתה.

במאה השש-עשרה, לאחר הכיבוש העות'מאני, ננטשה הכנסייה. בשנת 1874 גילה אותה מחדש ושרטט אותה גיורגי קזבגי, קצין גאורגי בשירות רוסיה, ולאחר שאג'ריה עברה לרוסיה בשנת 1878, כשהכנסייה הייתה באחוזתו של שריף ביי, ביקרו בה ותיארו אותה דימיטרי בקראדזה והרוזנת פרסקוביה אוברובה. הכנסייה הגיעה לימינו פגועה קשות: מרוב קירותיה נתלשו אבני הציפוי, עד תחילת עבודות השיקום עמדה בלי גג, וניכרים בה עקבות של תיקונים רבים.

בשנותיה האחרונות של ברית המועצות החזירה תחיית הכנסייה את סחלתה לפולחן הנוצרי. ביוני 1989 ביקר הקתוליקוס-פטריארך איליה השני בסחלתה וערך אזכרה להרוגי מפולות האדמה והשיטפונות של אותה שנה, ובשנת 1990 נחנכה הכנסייה כמנזר נזירים של לידת מרים. בשנת 1997 חשפה משלחת גאורגית שברים מהציורים. כיום סחלתה היא מושב הבישוף של סחלתה ומנזר פעיל.

סחלתה נמצאת כ-100 קילומטרים מבטומי, בכפר קינצ'אורי בעיריית חולו, על הגדה הימנית של נהר הסחלתה; הכנסייה לצד הדרך. זהו מנזר פעיל. את הסדרי הכניסה ואת לוח התפילות בררו במקום.