מצודת סורמי

מצודת סורמי עומדת על גבעה סלעית בחלקה הצפוני של העיירה סורמי בעיריית חשורי, על הגדה השמאלית של נהר הסורמולה. היא שמרה על צומת של שתי דרכים ראשיות: האחת הובילה מערבה דרך מעברי רכס ליחי, והשנייה דרומה דרך ערוץ בורג'ומי. הנסיך ואחושטי כתב עליה: „באמצע מצודה, על סלע גבוה, חזקה“. המצודה היא מכלול של מבנים שונים: החומה, המצודה עצמה, כנסיית גאורגי הקדוש וארמון; בעבר חיברה מנהרה את המצודה גם עם מערה על גדת הסורמולה, כדי שאפשר יהיה להעלות מים בבטחה בעת מלחמה.

החומה עוקבת אחר פני השטח וקו המתאר שלה מורכב, משום שבוניה ניצלו כל פינה של הכף הסלעי; היא בנויה מאבן גוויל ומאבן מסותתת, וניתן להבחין בה בכמה שכבות בנייה. הכניסה נמצאת באמצע החומה הצפונית, ושם חצובות בסלע מדרגות, ובחלקו העליון של קטע זה חרכי ירי צרים. חלקה המערבי של החומה הרוס: שרד רק קטע באורך 8 מטרים ובגובה 2 מטרים, שאליו נבנה הארמון מצד החצר, וקטע זה שוחזר בשנות ה־1980. במזרח משולבת בחומה החומה של המצודה הפנימית, שניזוקה פחות; לפי האגדה, דווקא בחומה הזאת נבנה זורב. השיניים של החומה המקורית עשויות בגסות ומפוזרות באופן לא אחיד, ואילו אלה של החומות המאוחרות צפופות, צרות ומעוגלות ומסודרות באופן אחיד.

שטח המצודה 1,200 מטרים רבועים, והיא בנויה משני חלקים: המצודה הפנימית, או המצודה העליונה, שתופסת את ראש הגבעה, והחצר התחתונה שעל מדרונותיה. המצודה העליונה היא מצולע לא סדיר בתוכניתה (52.4 × 29.3 מטרים), ומורכבת מחומה וממגדל פירמידלי (21.2 × 12.7 מטרים); שטחה מכוסה חורבות. מן המגדל שרדו רק שתי קומות, אך בסוף שנות ה־1980 הוא שוקם ונבנה מחדש כולו, יחד עם החומות המערבית והמזרחית של המצודה. הכניסה למגדל היא מן החצר, בקירות העבים של קומתו השנייה חלונות צרים, והמבנה מצופה באבן מסותתת.

כנסיית גאורגי הקדוש נבנתה במאות האחת־עשרה–השתים־עשרה ועמדה בחלקה הדרומי־מזרחי של החצר התחתונה, ישירות על הכף הסלעי. זוהי כנסיית אולם מאבן מסותתת (5.9 × 6.1 מטרים) עם שני פתחים, ממערב ומצפון; קשת רחבה חילקה אותה לשני חלקים שווים, הדרומי מסתיים באפסיס והצפוני מלבני, ושניהם מקורים בקמרון חבית אחד. בפנים שרדו שברים פגועים של ציורים מימי הביניים: הדאסיס בקונכייה עם דמות אם האלוהים, מתחתיו סעודת השליחים, העלייה השמימה על הקמרון, תחיית לזרוס על הקיר המערבי וכנפי מלאכים בקמרון הסיטרה הצפונית, דמויות קטנות המצוירות בסגנון גרפי בגוני אדום־לבנה, כחול כהה, חום־אדמדם, לבן־אפרפר וצהוב. רעידת האדמה של אפריל 1991 מוטטה את כל גג הכנסייה והשמידה את הציורים ששרדו. מצפון נבנה אליה חדר קטן מקומר (2 × 3 מטרים), שהכניסה אליו ממערב. בשנת 2015 מצאה משלחת מדעית על הכנסייה כתובת בנייה באסומתאוורולי בת שבע שורות, המתוארכת לפי כתבה למאות החמש־עשרה–השש־עשרה: לפיה נבנתה הכנסייה לעילוי נשמתם של גיורגי גגנידזה ותמר קוואבוליסדזה, הוריהם וצאצאיהם. הארמון עמד בחלקה הדרומי של החצר התחתונה; הוא הרוס קשות, ושרדו ממנו רק חורבות של שתי קומות מקומרות, עם גומחות עמוקות ושברי קשתות בקיר המזרחי.

מתי ובידי מי נבנתה מצודת סורמי אין יודעים, והמקורות ההיסטוריים הגאורגיים שותקים בעניין. לפי ההיסטוריון בן המאה התשע־עשרה פלטון יוסליאני, את סורמי ואת מצודתה בנה המלך פרנג'ום במחצית הראשונה של המאה השנייה לפני הספירה, 200 שנה לפני הולדת ישו, תיארוך שאיש מלבדו במחקר ההיסטורי הגאורגי אינו מציע. הנוסע הטורקי בן המאה השבע־עשרה אוליה צ'לבי קשר את בניית המצודה למלך הפרסי ח'וסרו הראשון אנושירוואן (531–579), וההיסטוריון הפרסי אסכנדר מונשי ייחס אותה לשאה עבאס בעשור השני של המאה השבע־עשרה, אך מדובר כנראה בתיקון: ההיסטוריון של חצר השאה, מליך שאה־חוסיין סיסתאני, כותב שבאותה תקופה הוסדרו המצודות של גורי, סורמי ואחרות. לדעת היסטוריונים גאורגים בני זמננו, המצודה הנוכחית נבנתה בראשית הפאודליזם המפותח, במאה האחת־עשרה; קושרים אותה גם לבית סורמלי, ששלט בדוכסות קרתלי במאות השתים־עשרה–השלוש־עשרה ושמושבו, כך סבורים, היה כאן, ומשנות ה־1170 ועד סוף המאה הארבע־עשרה הייתה סורמי אחוזה תורשתית של דוכסים אלה.

במקורות ההיסטוריים הגאורגיים המצודה מופיעה כנקודה אסטרטגית משנת 1625, כאשר גיורגי סאאקדזה ביצר אותה כדי להתגונן מפני האיראנים. אוליה צ'לבי תיאר אותה כמצודה קטנה על גבעה אך חזקה ביותר, שמגדליה וחומותיה נוגעים בשמיים, וקרא לה אחת המצודות העתיקות בגאורגיה; הנוסע הצרפתי ז'אן שרדן, ששהה בגאורגיה בשנים 1672–1673, כתב שליד העיירה הקטנה סורמי עומדת מצודה גדולה ובנויה היטב, ובה חיל מצב של מאה איש. לאחר שנבנתה מחדש בימי רוסטום, מלך קרתלי שמינו הספווים, שהו בה חיילים איראנים. במאות השש־עשרה–השמונה־עשרה התחוללו סביב סורמי קרבות גדולים, שכן היא הייתה בתחום האינטרסים של העות'מאנים ושל פרס: בשנת 1692 הייתה המצודה בידי הטורקים, ומשנת 1701 החזיק בה הנסיך ואחטנג.

אמצע המאה השמונה־עשרה היה תקופה קשה בתולדות המצודה. במרד של 1742–1745 נגד הקיזילבאש הפכה סורמי למעוז העיקרי של גיווי אמילחוורי, ראש הדגל של קרתלי העילית: העות'מאנים עזרו לו לבצר אותה, ופרס ניסתה לכבוש אותה במהירות. לאחר מאבק ממושך ומשא ומתן בסורמי הסכים אמילחוורי לסמוך רק על המלכה תמר: כשהגיעה לסורמי יצא מן המצודה והלך אחריה לטביליסי, והמלך תימוראז השני השיג עבורו את מחילתו של נאדיר שאה. אך מחוסר אמון בגאורגים ציווה השאה להרוס את מצודותיו של אמילחוורי, ומצודת סורמי נהרסה יחד עם מצודת קחווי. היא שוחזרה בשנת 1756, וארקלה השני החזיק בה אז בשבי את תמאז, המוראווי של קיזיקי. עד 1783 נשארה המצודה בידי גאורגים, פעם בידי בני צ'חאידזה מאיטריה ופעם בידי בני מורוואנישווילי מסורמי, ובשנת 1764 מסר אותה המלך ארקלה באופן זמני, יחד עם מצודת אוסיאורי, לבני טרחנוב.

לאחר חוזה גאורגייבסק הוצב כאן, לצד שומרים גאורגים, חיל מצב רוסי להגנת הגבול המערבי של הממלכה; הוא הוצא משם בשנת 1787, כשפרצה מלחמה רוסית־טורקית נוספת. בצוואתו של ארקלה השני משנת 1791 נזכרת סורמי שוב בין המצודות הראשיות של גאורגיה. בשני העשורים האחרונים של המאה השמונה־עשרה הייתה אחד המעוזים העיקריים במאבק בפשיטות הלזגינים בקרתלי העילית, ותעודות מאחרי 1801 ומן העשורים שלאחר מכן מראות שהמצודה עדיין פעלה. לאחר סיפוח חבל אחלציחה בשנת 1829 התרחק הגבול, ומצודת סורמי איבדה בהדרגה את התפקיד שלשמו נבנתה במקום הזה.

מימים קדומים מסופרת על המצודה אגדה, ולפיה אין לכבוש אותה משום שבחומותיה נבנה חי בן יחיד לאמו. כמה שלא בנו את המצודה, היא קרסה, וכדי שתעמוד היה צריך לבנות בתוכה את זורב, בנה היחיד של אמו; אומרים שמן הצד שבו נבנה זורב עדיין מחלחלות טיפה אחר טיפה הדמעות הצלולות של אמו, ובכל ליל ירח יוצאת אל המצודה אישה עטופה בשחורים וקוראת בבכי אל החורבות: „מצודת סורמי, בגעגועים אני מביטה בך: זורב שלי שם, שמרי עליו היטב“. על פי האגדה הזאת כתב דניאל צ'ונקדזה את „מצודת סורמי“, והסופר מסורמי דוד סוליאשווילי את הסיפור הארוך „המצודה של זורב“. אגדות דומות מסופרות על מבצר מינדה ברצ'ה, על מצודת סיגנאגי, על כנסיית גאורגיוס הקדוש באילורי ועל חומת קלסורי, ומומחים מונים את הקורבן הבנוי בחומה בין „העלילות הנודדות“ של הפולקלור העולמי. על פי סיפורו של צ'ונקדזה נעשו שני סרטים עלילתיים: הראשון בשנת 1922 בידי איוואנה פרסטיאני, עם המעצבים יבגני לנסרה ווולריאן סידמון־אריסתבי, והשני בידי סרגיי פרג'נוב, בהשתתפות וריקו אנג'פרידזה וסופיקו צ'יאורלי, סרט שזכה בפרסים בפסטיבלים רבים.

המצודה נמצאת בחלקה הצפוני של העיירה סורמי: בדרך היא כ־6 קילומטרים מחשורי, 57 קילומטרים מגורי ו־135 קילומטרים מטביליסי. סורמי שוכנת על המדרונות הדרומיים של רכס ליחי. המצודה היא חורבה פתוחה על גבעה סלעית שעולים אליה במדרגות חצובות בסלע; את שעות הפתיחה ואת דמי הכניסה, אם יש, בדקו במקום.