מבצר גוניו-אפסרוס

מבצר גוניו, בימי קדם אפסרוס, עומד בעיריית חלוואצ'אורי על הגדה השמאלית של הצ'ורוחי במקום שבו הוא נשפך לים השחור, 500 מטר מגדת הצ'ורוחי שיבשה ו-800 מטר מהים בקו ישר; הכפר גוניו שוכן 4 קילומטרים מגבול טורקיה. המבצר שמר על שפך הצ'ורוחי, וגודלו נובע מתפקידו האסטרטגי: בתוכניתו הוא מלבן באורך 228 מטר וברוחב 195 מטר, בשטח של 44,460 מטרים רבועים. 18 מגדלים צמודים לחומה מבחוץ במרווחים כמעט שווים, ארבעת הגדולים בפינות, וליד כל מגדל עולות מבפנים מדרגות אבן. לפי עדויות אחרות היו במבצר במקור 22 מגדלים, ומהם שרדו 18.

בקירות נקראות לפחות ארבע שכבות בנייה. החלק התחתון, העתיק ביותר, בנוי מגושי אבן גדולים ומסותתים היטב, לעיתים קרובות בעובי מטר; בנייה זו בגובה חמישה מטרים, שבעה ליד המגדלים, ובעובי מטר וחצי בחלקה העליון. מעליה באות שכבות ביזנטית (המאות השישית–השביעית) וגנואזית (המאות השלוש-עשרה–הארבע-עשרה), ואילו הנדבכים העליונים מאבני נהר שייכים לאמצע המאה השש-עשרה, כשהעות'מאנים הוסיפו בנייה למבצר. פ. אוספנסקי ול. וילקנסקי כתבו על ארבעה שערים, אך מחקר במקום אישר שתי כניסות, מדרום וממערב, והמערבית הייתה הראשית. מעל השער הראשי הייתה פעם אבן עם כתובת, שנגנבה בשנת 1878.

בפנים, על הכיכר המרכזית, שרידי מסגד גדול מאוחר ומנהרות תת-קרקעיות ששרדו, וארכאולוגים חופרים את השכבות הרומיות, שבהן נחשפו צנרת מים עתיקה ושרידי מרחץ. לפי המסורת שוכן במבצר קברו של השליח מתיאס; לא ניתן לאמת זאת, שכן החפירה ליד הקבר המשוער אסורה.

השם הקדום אפסרוס בא, לפי ארייאנוס, מאפסירטוס, בנו של איאטס שנהרג בידי מדיאה ויאסון, שאת קברו עוד הראו התושבים בימי ארייאנוס. האזכור העתיק ביותר של המבצר שייך לפליניוס הזקן ב"תולדות הטבע" (המאה הראשונה לספירה), וגם אפיאנוס הזכיר את המקום במאה השנייה. במאה השנייה הייתה אפסרוס עיר רומית מבוצרת היטב בקולכיס, הידועה בתיאטרון ובהיפודרום שלה, ובמאה השישית כתב פרוקופיוס על חורבות מבני הציבור שלה. אחר כך עבר המבצר להשפעה ביזנטית; השם גוניו מופיע לראשונה במאה הארבע-עשרה אצל מיכאל פנרטוס, והשם נקשר גם לנוכחות הגנואזים במאות השלוש-עשרה–הארבע-עשרה.

בשנת 1547 כבשו העות'מאנים את גוניו והוסיפו בנייה למבצר. לפי אווליה צ'לבי, בסתיו 1647 תפסו אותו קוזקים שהגיעו ב-70 סירות, אך עד מהרה השיב אותו מושל הסנג'ק של טורטום עם 1,000 טורקים ו-3,000 "מגרלים". העות'מאנים החזיקו במבצר עד 1878, כאשר לפי חוזה סן סטפנו עברה אג'ריה לאימפריה הרוסית; באותה שנה נגנבה האבן עם הכתובת שמעל השער הראשי. בשנת 1915 כתב אנדריי קרסנוב שהדלתות המגולפות, מעשה אומן נדיר, נלקחו בידי ארכאולוגים זרים.

מאז 1995 פועלת במבצר המשלחת הארכאולוגית גוניו-אפסרוס, דוחות המשלחת הגאורגית-גרמנית מתפרסמים משנות ה-2000, ובשנת 2012 מימן המרכז הפולני לארכאולוגיה ים-תיכונית של אוניברסיטת ורשה סקרים פוטוגרמטריים, טופוגרפיים וגאופיזיים של האתר. החפירות מתמקדות בשכבות הרומיות, ואילו החפירה ליד הקבר המשוער של השליח מתיאס אסורה.

גוניו שוכן 12–15 קילומטרים דרומית לבטומי בשפך הצ'ורוחי, 4 קילומטרים מגבול טורקיה. המבצר נמצא בכפר גוניו. האתר הוא שמורת מוזיאון הפתוחה למבקרים; בדקו מראש את שעות הפתיחה ואת מחיר הכרטיס.