מצודת גורי

מצודת גורי עומדת על גבעה סלעית גבוהה במרכז העיר ומשקיפה עליה מלמעלה. קווי המתאר שלה עוקבים אחר התבליט הטבעי של הגבעה, ולכן צורתה אינה סדירה: הביצורים הפנימיים תופסים את כל הרמה, ובמדרון המערבי יורדות החומות לכיוון הדרך. בתחילה הגיעו החומות עד הנהר שלמטה והמים הועלו דרך מנהרה, אבל מאז התרחק הנהר. הגבעה ניצבת במפגש הליאחווי הגדול והמטקווארי: לאורך המטקווארי עברה הדרך מאירופה לאסיה, ולאורך הליאחווי — הדרך מהצפון אל טרנסקווקזיה, והמצודה שלטה בשתיהן.

המצודה בנויה מאבני נחל; בשכבות המוקדמות שימשה אבן מסותתת, ובמקומות מסוימים גם לבנים. חומת המצודה הפנימית הסגלגלה מגיעה לגובה של עד 10 מטרים. החלק השמור ביותר, צחרה־קרה ("בעלת תשעת השערים"), צמוד אליה ממערב, ומדרום וממזרח עוברות חומות עזר. הכניסה המקורית אינה נראית; באמצע החומה הדרומית עומד שער מקושת מתקופה מאוחרת. במצודה הייתה מנהרה לשאיבת מים ומאגר מים, ובאמצע המצודה הפנימית יש באר ענקית שממנה, כך משערים, יצאו מעברים סודיים.

בחלק הדרומי־מזרחי נמצאות חורבות כנסייה קטנה, ובחלק המזרחי עומדת כנסיית אולם מהמאות האחת־עשרה–השתים־עשרה. אנציקלופדיה בריטית משנת 1845 תיארה את המבצר כמוארך, באורך של כ־200 צעדים וכבר נטוש, כשהקפלה בפינתו הדרומית־מזרחית היא החלק היחיד שעדיין היה בשימוש. למצודת גורי מעמד של אתר מורשת תרבות בעל חשיבות לאומית.

חורבות במדרון הצפוני וממצאים ארכאולוגיים מראים שבמאות האחרונות של האלף הראשון לפני הספירה עמד כאן ביצור חזק, ומסביבו חיה אוכלוסייה. בשם "מצודת גורי" היא נזכרת לראשונה בתעודות הכתובות במאה השלוש־עשרה. למצודה הייתה חשיבות אסטרטגית רבה, ושכן בה חיל מצב גדול; במשך מאות שנים נלחמו עליה מלכי קרתלי וקחתי, המונגולים, הפרסים והעות'מאנים. במאה השש־עשרה כבשו אותה העות'מאנים כדי להכניע את טביליסי. בשנת 1598 צרו עליה הגאורגים בהנהגת המלך סימון הראשון במשך תשעה חודשים ללא הצלחה; בשנת 1599 העמידו פנים שהם מסירים את המצור לרגל הצום הגדול, ואז כבשו מחדש את המצודה בהתקפת לילה מפתיעה. במאה השבע־עשרה המשיכה המצודה לעבור מיד ליד בין הגאורגים לפרסים.

במשך הדורות נהרסה המצודה וחודשה פעמים רבות. המלך רוסטום שיקם את חלקה העיקרי בשנות ה־1630 והציב בה חיילים איראנים. רוסטום ביקש מהמיסיונר האיטלקי כריסטופורו קסטלי, שחי בגורי, לצייר את המצודה; ציורו, מסביבות 1642, הוא תיעוד היסטורי חשוב שלה. המצודה קיבלה את צורתה הנוכחית בשנת 1774, כשהמלך ארקלה השני תיקן אותה ביסודיות.

בשנים הראשונות לאחר צירופה של קרתלי־קחתי לרוסיה (1801) עוד מילאה המצודה תפקיד אסטרטגי, ושכן בה גדוד רמנים של הצבא הרוסי, אבל לאחר מכן חשיבותה פחתה בהדרגה והביצורים ננטשו. בתוכנית העיר משנת 1824 נראים המצודה, העיר שעל מדרונות הגבעה וחפיר המקיף את שתיהן. רעידת האדמה של פברואר 1920 גרמה למצודה נזק כבד. בשנות ה־1950 היא שוחזרה בחלקה, ומאז נערכים בה תיקונים מעת לעת.

המצודה נמצאת במרכז גורי, כ־85 קילומטרים בכביש מטביליסי. מוזיאון יוסיף סטלין נמצא כ־500 מטרים מהמצודה בקו אווירי, ואתני סיוני נמצאת כ־12 קילומטרים בכביש מגורי. את שעות הפתיחה ואת תנאי הכניסה בדקו במקום.