מצודת תמוגווי

מצודת תמוגווי עומדת בג'וואחתי ההיסטורית, על הגדה השמאלית של המטקווארי, על הר סלעי גבוה וקשה לגישה. משני צדדים מגן עליה הנהר ומשאר הצדדים ערוצים עמוקים, והמעברים הצרים אל המצודה היו מוגנים בחומות. המצודה פרושה על פני שלוש גבעות שחומה באורך 150 מטרים ובעובי 3 מטרים מחברת ומקיפה אותן, ומשלימה את ההגנה הטבעית של הצוקים. על כל גבעה עמדו כמה מגדלים. בגלל פני השטח החומות מתנשאות בגבהים שונים. החלק המערבי השתמר טוב יותר: כאן החומה מטפסת על מדרון הסלע בשלוש מדרגות, עם קירות תמך. בדרום־מזרח נצמדה החומה למערה שמנהרה סודית חצובה בסלע חיברה אותה אל הציטדלה למעלה ואל המטקווארי למטה, כך שלמצודה היו מים גם בזמן מצור. בתוך החומות אספו מים גם שני מאגרים.

בלב המצודה הייתה רחבה קטנה בנויה כולה. מבנה מלבני מגושי טוף מסותתים על בסיס בזלת, עם גג משופע לשני צדדים, היה ככל הנראה כנסייה. בבנייה ניתן להבחין בשתי שכבות עיקריות: העתיקה בנויה בנדבכים אחידים של גושי טוף מסותתים, והקירות מאבן גוויל מעובדת גס שייכים לתקופת שיקום מאוחרת. מחוץ לחומות, ממערב, בערוץ, חצובה בגוש הסלע כנסיית אפרם הקדוש, עם מחיצת מזבח שגם היא חצובה בסלע, ובחורבות כנסייה שנייה, בעלת כיפה, נשתמרו שברי ציורי קיר מהמאה השלוש־עשרה. חורבות העיר משתרעות הרחק במורד המדרון מהחומות הדרום־מזרחיות.

על שתי גדות המטקווארי כפרים נטושים וחורבות ארמונות. הארמון שעל הגדה השמאלית שייך לשכבת הבנייה העתיקה ביותר, ואילו זה שעל הגדה הימנית מאוחר יותר ומתוארך לאמצע המאה הארבע־עשרה: ניתן להבחין בו בבית מרחץ ובשלושה מבנים נוספים. בית המרחץ, הבנוי מלבנים גאורגיות ומאבן, כולל שלושה חדרים; הקמרונות קרסו, אך קשתות הפינה (טרומפים) עדיין ברורות. ליד הארמון עברו שתי דרכים: שביל מצונדה המשיך אל ווניס קוואבבי ואל וורדזיה, ודרך שנייה, לתנועה, ירדה אל הערוץ ואל גשר. על המטקווארי נשתמרו שרידי עמודי גשרים: גשר אחד חיבר בין הארמונות, והשני שימש לתנועה. ליד המצודה נמצא גם שדה תלוליות קבורה מהאלף השלישי–השני לפני הספירה.

לפי אחד ההסברים, השם תמוגווי בא מהמילה הארמנית "מוג" (כוהן אלילי, מגוש); בארמנית נקראת המצודה תמקברד. תמוגווי מוזכרת לראשונה במקורות מהמאה התשיעית או העשירית. היא שלטה בדרך שנכנסה לגאורגיה מהמזרח הקרוב דרך ערוץ המטקווארי, ועלתה בחשיבותה לאחר שהעיר השכנה צונדה שקעה במאות התשיעית–העשירית. לפי היסטוריון גאורגי מהמאה האחת־עשרה, בשנת 914 החריב המצביא הערבי אבו אל־קאסם (יוסף אבן אבי אל־סאג') את מזרח גאורגיה ואת סמצחה־ג'וואחתי והגיע גם לתמוגווי, אך לא כבש את המצודה. במחצית הראשונה של המאה העשירית החזיקו כנראה בתמוגווי ובחלק גדול מג'וואחתי צאצאי אדרנסה בן אשוט הקורופלט; בסוף המאה הייתה תחילה בידי מלכי אבחזיה ואחר כך הפכה למצודה מלכותית. בשנים 1011–1012 כלא כאן המלך בגרט השלישי את מלכי קלרג'תי, סומבט וגורגן.

התמוגוולי הראשון היה פרסמן. בשנים 1044–1045 התייצב יחד עם ליפריט, האריסתב הראשי של קלדקרי, נגד המלך בגרט הרביעי והובס עמו, אך המלך והאריסתבים השלימו. פרסמן החזיק גם באחלקלקי; בשנת 1065, בעת פלישת הסלג'וקים, נלחם בגבורה בקרב אחלקלקי, ועל כך הוזכר ברשימת ההנצחה (אגאפה) של מנזר איווירון בהר אתוס. משנת 1073 העניק המלך גאורגי השני את תמוגווי לאציל המורד ניאניה קואבוליסדזה, שמשפחתו נספתה ברעידת האדמה של 1089. אחרי 1177 העניק גאורגי השלישי את תמוגווי לאפרידון, שאותו רומם לתפקיד הממונה על משק החצר, ולאחר עלייתה של תמר לכס, בערך בשנים 1186–1187, הודח אפרידון יחד עם עוד אנשים שעלו לגדולה. האדון החדש של תמוגווי היה המפקד העליון גמרקלי־תורלי, וחשיבות המצודה גדלה עוד יותר. בשנת 1191, אחרי מותו של גמרקלי, עברה תמוגווי לענף של משפחת מחרגרדזלי — בני תמוגוולי. ממשפחה זו יצא הסופר סרגיס תמוגוולי. משנת 1204 הפכו ווניס קוואבבי למקום הקבורה המשפחתי של בני תמוגוולי.

רעידת האדמה של 1283 הרסה גם את תמוגווי וגם את ווניס קוואבבי; בני תמוגוולי עדיין מופיעים בתמוגווי במאה הארבע־עשרה, אך מאוחר יותר עזבו אותה. רעידת האדמה של 1319 הרסה את תמוגווי שוב; לפי אחת הגרסאות שיקם אותה האדריכל תאודורה, ועל חומת המצודה נשתמרה כתובת בנייה משנת 1350. במאה השש־עשרה הייתה תמוגווי בידי האטבג איוואנה, ואחר כך החזיקו בה פעם בני רצ'אולאשווילי ופעם בני אמטקישווילי. בשנים 1576–1578 הפך מאבקם של אצילי מסחתי באטבג, בהנהגת שליקאשווילי, לקרבות עזים בסביבות תמוגווי; תמוגווי הייתה המעוז העיקרי של שליקאשווילי, והאטבג מנוצ'אר בזז את העיר וכבש את המצודה. בשנת 1578, כשהעות'מאנים נכנסו לסמצחה, מסר מנוצ'אר את תמוגווי ללאלה פאשה, והיא נכללה בליווא של אחלקלקי. במאה השמונה־עשרה פחתה האוכלוסייה; כדברי וחושטי, "תמוגווי הייתה עיר, אך עתה היא עיירה". בשנת 1829, בהסכם אדריאנופול, ויתרה האימפריה העות'מאנית על תמוגווי יחד עם אדמות גאורגיות אחרות, והיא עברה לאימפריה הרוסית. בשנת 1902 כתב המשורר הארמני הובהנס תומניאן את הפואמה "כיבוש תמקברד", שעל פיה יצר אלכסנדר ספנדיאריאן בשנת 1928 את האופרה "אלמסט", לליברית של סופיה פרנוק. אגדה ארמנית מספרת שהנסיך שהחזיק במבצר הדף כל הסתערות, עד ששאה פרסי פיתה את אשתו: היא הרעילה את בעלה, השקתה את צבאו לשוכרה ופתחה את השערים לאויב.

המצודה עומדת ליד הכפר תמוגווי, על הגדה השמאלית של המטקווארי. הדרך מחרטוויסי לוורדזיה עוברת מתחתיה, כ־4 קילומטרים לפני וורדזיה; מאספינדזה עד לנקודה זו כ־25 קילומטרים בכביש, ואילו ווניס קוואבבי נמצאות במרחק של כ־2 קילומטרים. המצודה ניצבת על הר סלעי גבוה וקשה לגישה, לכן את השביל למעלה ואת מצבו בדקו במקום.