מוזיאון יוסיף סטלין

שלושת חלקי המוזיאון נמצאים במרכז העיר. בית ההנצחה נבנה במאה התשע־עשרה ברובע "רוס אובני" לשעבר של גורי העתיקה, ברחוב קווירצחובלי 10, מלבני בוץ ומלבנים גאורגיות. הוריו של סטלין שכרו כאן חדר אחד ואת המרתף; במרתף תפר אביו, בסריון ג'וגשווילי, נעליים. בחדר של משפחת ג'וגשווילי מוצגים חפצים מאותה תקופה, ובחדר השני, שהיה שייך לבעל הבית, מוצגים חפציה של אמו, אקטרינה ג'וגשווילי. הבית היה בתחילה חלק משכונה של בתים דומים, שנהרסה בתקופה הסובייטית כדי לפנות מקום לדיור חדש, לכיכר ולמוזיאון. מעל הבית ניצב ביתן מגן (האדריכל מיחאיל נפרינצב).

מבנה התצוגה בן שתי הקומות, עם המגדל, נבנה לפי תכנונו של האדריכל ארצ'יל קורדיאני בסגנון האדריכלות הסטליניסטית. הוא מצופה באבן אקלרי, עמודיו מעוטרים בעיטורים, והמבואה מצופה בשיש אדום. תצוגת הקבע ממלאת שישה אולמות: הראשון מוקדש לשנים שלפני המהפכה ובמהלכה, השני לתקופה הסובייטית שבאה אחריה, והשלישי למלחמת העולם השנייה, עם תצלומים מוועידות טהראן, יאלטה ופוטסדאם ותצלום אחד של סטלין ללא ריטוש. באולם הרביעי, בין עמודי שיש, עומד אחד העותקים של מסכת הארד שנלקחה לאחר מותו של סטלין (הפסל מ. מניזר), לצד ציורו של אוצ'ה ג'פרידזה "סטלין בארונו"; באולם החמישי מוצגות מתנות שהוענקו לסטלין, ובשישי לשכת העבודה שבה עבד בשנים 1918–1922 וחפציו האישיים. חדר נפרד, הפתוח מאז 2010, מוקדש לתקופת הדיכוי.

בין החפצים האישיים יש טלפון שחור של "זימנס", העט של "פליקן" שבו השתמש סטלין בוועידת פוטסדאם, מקטרות, ומעיל המרשל והכובע שלו. בין המתנות יש תבליט על עץ ארז לבנוני, גרגר אורז שנחרטה עליו ברכה שנשלחה מהודו, ומנורת שולחן שהעניק לו בשנת 1945 מפעל הטנקים של צ'ליאבינסק; סטלין נתן אותה במתנה למרשל ז'וקוב, וז'וקוב מסר אותה למוזיאון בשנת 1969. מימין למבנה התצוגה, על פסים, עומד קרון הרכבת האישי של סטלין: הוא נבנה בסנקט פטרבורג לפני המהפכה, הוא משוריין ושוקל 83 טון. בחלל הפנימי, המצופה בעץ אדום, נמצאים בזה אחר זה מטבח עם תנור רוסי, תא לקצין התורן, שני תאים למלווים, התא הפרטי של סטלין וסלון לישיבות.

שטחו הכולל של מכלול המוזיאון הוא 3,529.7 מטרים רבועים, במחסניו שמורים יותר מ־40,000 מוצגים, מסמכים, ציורים וחומרי עזר, ויש בו ספרייה מדעית. חלק גדול מהמוצגים העביר למוזיאון מוזיאון המהפכה במוסקבה. רבים סבורים שהתצוגה וההסברים הרשמיים מציגים את סטלין באור חיובי מדי ואינם מזכירים את הצדדים האפלים של שלטונו.

הבית שבו נולד סטלין שוקם ונפתח כמוזיאון ב־10 בנובמבר 1937, עוד בחייו. בניית המבנה הראשי החלה בשנת 1951, לכאורה עבור מוזיאון לתולדות הסוציאליזם, אף שהיה ברור שהוא נועד להפוך לאתר הנצחה לסטלין. סטלין מת בשנת 1953, ומכלול המוזיאון נפתח בשנת 1957. בשנת 1985, לרגל 40 שנה לניצחון, הובא לגורי מתחנת הרכבת של רוסטוב על הדון קרון הרכבת האישי של סטלין, ששימש אותו מאז 1941, והועבר למוזיאון.

בשנת 1989, בתקופת התפרקות ברית המועצות והתנועה לעצמאות גאורגיה, נסגר המוזיאון, ולאחר מכן נפתח מחדש. במלחמת אוגוסט 2008, כשכוחות רוסיים השתלטו על גורי, העבירו עובדי המוזיאון את המוצגים לטביליסי; כשהכוחות הרוסיים עזבו ב־22 באוגוסט נפגעו בעיר מבנים רבים, אבל המוזיאון לא נפגע. ב־24 בספטמבר 2008 הודיע שר התרבות ניקולוז וצ'יישווילי שהמוזיאון יהפוך למוזיאון התוקפנות הרוסית. בכניסה נתלה שלט: "מוזיאון זה הוא זיוף של ההיסטוריה. הוא דוגמה טיפוסית לתעמולה סובייטית ומנסה לתת לגיטימציה למשטר העקוב מדם ביותר בהיסטוריה"; עד 2017 הוסר השלט.

ב־25 ביוני 2010 הוסרה אנדרטת סטלין מהכיכר המרכזית, ובאותה שנה נפתח במוזיאון החדר על תקופת הדיכוי. ב־20 בדצמבר 2012 הצביעה מועצת העירייה של גורי על הפסקת התוכניות לשנות את תוכן המוזיאון. בין ההצעות האחרות היה רעיונו של ההיסטוריון לשה בקרדזה — "תערוכה על התערוכה", שתבליט את אי־הדיוקים והזיופים של התצוגה המקורית.

המוזיאון נמצא במרכז גורי, בשדרת סטלין 32, כ־85 קילומטרים בכביש מטביליסי; מצודת גורי נמצאת כ־500 מטרים משם בקו אווירי. המוזיאון פתוח מדי יום מ־10:00 עד 18:00, ומ־1 בנובמבר עד 1 באפריל מ־10:00 עד 17:00; הוא סגור ב־1 בינואר וביום הפסחא. ביקור מודרך בכל המכלול (אולמות התצוגה, בית ההנצחה והקרון) עולה 15 לארי, הקרון בלבד 5 לארי, סטודנטים משלמים 10 לארי ותלמידי בית ספר 1 לארי, וילדים מתחת לגיל 6 נכנסים בחינם; לכרטיס מוזל או חינם הציגו את המסמך המתאים. המחירים והשעות עשויים להשתנות, לכן בדקו במקום.