הפארק הלאומי קולכתי

הפארק הלאומי קולכתי שוכן בחוף המזרחי של הים השחור בשפלת קולכיס סביב פוטי וכולל את שטחן של חמש עיריות, זוגדידי, חובי, סנאקי, אבשה ולנצ'חוטי, כך שהוא שייך גם למינגרליה וגם לגוריה; הוא לב השטחים המוגנים של קולכתי. הפארק משתרע על 44,980 הקטר, מהם 29,229 יבשה ו־15,751 מי הים השחור לאורך מקטעי נבדה וצ'וריה; יותר ממחצית היבשה, 15,742 הקטר, היא אזור ביצה. הפארק שוכן במישור החוף השטוח בין שפכי הטיקורי והסופסה, בגובה 0–10 מטר, מופרד מן הים ברכס דיונות צר ברוחב 100–200 מטר ובגובה 2–3 מטר; רוב השטח ביצות כבול, ביצות אנקליה, צ'וריה, נבדה, אימנטי, מלטקווה, גריגולטי ופיצ'ורי, שבהן שכבת הכבול עולה במקומות על 12 מטר ושקעה במהלך 4,000–6,000 השנים האחרונות. בפארק זורמים הנהרות האיטיים פיצ'ורי, קוקאני, דדברה, ציווה ואחרים, ומבין אגמיו הגדול הוא פליאסטומי, לגונה בעומק עד 3 מטר המנותקת מן הים בדיונות חול וממותקת במי הפיצ'ורי, ולצדו פטרה פליאסטומי, אימנטי ופרטוצקאלי.

ביצות קולכיס הן שריד של המערכת האקולוגית הטרופית והסובטרופית שהשתרעה על פני אירו־אסיה בשלישון. האקלים חם ולח, עם 1,500–1,600 מילימטר גשם המתפזרים באופן שווה לאורך השנה, ממוצע של 4.5 מעלות בינואר ו־22 באוגוסט. יערות הביצה מורכבים מאלמון מזוקן, אגוז־כנף, אלון אימרתי, אלון צ'ורוחי ואלון הרטוויס, קיסוס קולכי, דפנה־דובדבן ורודודנדרון; בביצות הכבול גדלים שלושה מיני סְפָגנוּם, טללית עגולת־עלים וכַּרְפָּס דק, צמחים שאינם מצויים בשום מקום אחר בגאורגיה, ועל הדיונות אשחר הים ונרקיס הים. בפאונה אייל כרמל, חזיר בר, לוטרה, תן, צב הביצה וטריטונים, ובמי הים דולפין מצוי, דולפינן ופוקנה; בפליאסטומי 88 מיני דגים. הפארק הוא אתר עצירה וחריפה ראשי לציפורים נודדות, 194 מינים ובהם השקנאי המסולסל, עיט צפרדעים גדול, חסידה שחורה, עגור, לבנית גדולה ולעיתים נדירות עיטם לבן־זנב, וקטע שפך הריוני באורך 9 קילומטר הוא אחד משני אתרי ההטלה של חדקני הים השחור, והשני הוא הדנובה.

שפלת קולכיס הייתה לב ממלכת קולכיס העתיקה, שבה ייסדו יוונים ממילטוס את תחנות המסחר פאסיס וגיאנוס במאות השישית והחמישית לפני הספירה; למיתולוגיה היוונית קולכיס היא ארץ גיזת הזהב ומדיאה. בשנות ה־1920 החלו השלטונות הסובייטיים בניקוז נרחב של הביצות לפיתוח הכלכלה, שגרם נזק הרסני למערכת האקולוגית של הביצות; בשנת 1935 (לפי גרסה אחרת 1947) נוצרה שמורת הטבע הממלכתית קולכתי להגנת הצומח והחי השרידיים של שפלת קולכיס, ששטחה לא עלה על 500–561 הקטר אך חשיבותה המדעית הייתה גדולה.

בשנת 1996 הוענק לאזורי הביצות של מרכז קולכתי מעמד של אתר בעל חשיבות בינלאומית לפי אמנת רמסר, ובשנים 1998–1999, בתמיכת הבנק העולמי והקרן העולמית לסביבה במסגרת מיזם הניהול המשולב של אזור החוף, הוקם הפארק הלאומי קולכתי על בסיס השמורה והביצות הסובבות. בראשית שנות ה־2000 התנגדו ארגונים לא־ממשלתיים מקומיים ובינלאומיים, ובהם "אלטרנטיבה ירוקה", לבניית מסוף הנפט בקולווי; מיזם המסוף נזנח בסוף 2002, אך האזור הימי של הפארק עודנו מתנגש עם רישיונות להפקת נפט וגז. הפארק נפתח למבקרים בשנת 2007 וקיבל אלף איש בשנתו הראשונה; מ־24 באוקטובר 2007 עמדה המערכת האקולוגית הקולכית ברשימה הטנטטיבית של אונסק"ו, ובשנת 2021 נרשמו "יערות הגשם ואזורי הביצות של קולכיס", ובכללם הפארק, ברשימת המורשת העולמית.

בפארק פועלים מרכז מבקרים ומלון; הפארק משתרע סביב פוטי, שמרחקה מקוטאיסי כ־110 קילומטרים בכביש, נסיעה של שעה וחצי. סיורי הסירה עוברים באגם פליאסטומי ובנהר פיצ'ורי, במסלולים של 3 עד יותר מ־10 קילומטרים, ובפארק אפשר גם לצפות בציפורים, לטייל, לרכוב על סוסים, לצלול ולדוג דיג ספורטיבי. את ההזמנה והמחירים כדאי לברר בסוכנות לשטחים מוגנים.