קתדרלת פוטי

קתדרלת פוטי, הנקראת גם סובורו של פוטי, עומדת במרכז העיר פוטי, שם בחר ניקו ניקולאדזה את המקום כך שהקתדרלה תיראה מכל צדי העיר. כנסייה ניאו־ביזנטית זו היא העתק כמעט מדויק, בקנה מידה מוקטן, של האגיה סופיה בקונסטנטינופול, ואין לה מקבילה באדריכלות הגאורגית; היא מכילה 2,000 מתפללים, אדריכליה היו אלכסנדר זלנקו ורוברט מרפלד, ועיטורה ועיצובה הולכים בעקבות הכנסיות הנוצריות הימי־ביניימיות שבהרי טרפזונד. הקתדרלה היא מן הדוגמאות המוקדמות ביותר בעולם לשימוש בבטון מזוין בכנסייה: שיטת אנביק יושמה לפי תכנון של מהנדסי המשרד הפריזאי, שכן לאחר כמה תכנונים התברר שהקרקע החלשה לא תישא מבנה אבן מסורתי, ולכן היסודות, המבנה כולו והכיפות עשויים בטון מזוין.

לקתדרלה היו שלושה מזבחות. את איקונות האיקונוסטאסיס השלים בשנת 1908 דומיטרשקו, צייר מן האקדמיה הקיסרית הרוסית לאמנויות: אלה של החלק הצפוני בסגנון יווני־ביזנטי, של הדרומי בסגנון גאורגי־ביזנטי ושל האמצעי בסגנון רוסי־ביזנטי, ובהן איקונות נינו הקדושה, אנדריאס הקדוש והמלך הקדוש דוד הבנאי. כשהוסב לתיאטרון בתקופה הסובייטית שופץ הבניין כמה פעמים ומראהו נפגם; מאז 2005 הוחזרה הקתדרלה לכנסייה ושוקמה.

ב־17 ביוני 1895 התיר הקיסר הרוסי למושל הצבאי של קוטאיסי להקים ועדה מיוחדת לבניית קתדרלת פוטי, בראשות ראש העיר ניקו ניקולאדזה. ניקולאדזה התכוון לקתדרלה בסגנון האדריכלות הגאורגית והזמין תכנון, אך המנהל הרוסי דחה אותו, וזלנקו ומרפלד ערכו תכנון חדש בעקבות האגיה סופיה בקונסטנטינופול. ב־14 בספטמבר 1906, חג הרמת הצלב, קידש הבישוף גיורגי אלדשווילי מגוריה ומינגרליה את היסודות; ב־22 במאי 1907 הוצב הצלב על הכיפה, לאחר בנייה שנמשכה שמונה חודשים, ובשנת 1908 הושלם האיקונוסטאסיס.

בשנת 1923, לאחר כניסת הצבא האדום, הפכה הממשלה הקומוניסטית את הקתדרלה לתיאטרון ומסרה את הפעמונים לקרן התיעוש (לפי כמה עדויות ההחלטה התקבלה ב־1932). לאחר חידוש העצמאות נאבקו הכנסייה ולהקת התיאטרון זמן רב על הבניין עד שמועצת פוטי מסרה אותו לכנסייה; בנובמבר 2005 מסר הנשיא מיכאיל סאקשווילי את מפתח הקתדרלה לקתוליקוס־פטריארך איליה השני, והקתדרלה שבה לתפילה.

הקתדרלה עומדת במרכז פוטי, במקום שנבחר כך שתיראה מכל צדי העיר; פוטי נמצאת כ־110 קילומטרים בכביש מקוטאיסי, נסיעה של שעה וחצי. הקתדרלה פעילה; את שעות הפתיחה כדאי לברר במקום.