קתדרלת רואיסי

קתדרלת רואיסי עומדת במרכז הכפר רואיסי בעיריית קרלי, במישור שידה קרתלי על הגדה השמאלית של המטקווארי, ונראית היטב מצפון לכביש גורי–חשורי. היא נקראת בשני שמות: כנסיית ההשתנות של המושיע וכנסיית אם האלוהים. זהו מבנה בתבנית צלב בתוך ריבוע, 27.3 × 19.6 מטרים וגובהו 23.3 מטרים, הניצב על בסיס בן שתי מדרגות. בתחילה נבנתה הכנסייה מגושי אבן חול מסותתים היטב בגודל אחיד, בגוני צהבהב, ירקרק וסגול; בתיקונים השתמשו בבזלת אפורה־שחורה, באבן גיר ובלבנים. מן המבנה הראשון שרדו קווי המתאר העיקריים של התוכנית והחלק המזרחי.

שלושה פתחים מלבניים מובילים פנימה, ממערב, מדרום ומצפון; במאה העשירית הועברו הפתחים הצפוני והדרומי ממרכז הקירות אל חלקם המערבי. הכיפה הגבוהה בת שתים־עשרה הפאות נשענת על ארבעה עמודים חופשיים, והמעבר מן הריבוע שמתחת לכיפה אל התוף העגול נעשה באמצעות משולשים כדוריים. בכיפה 12 חלונות, ו־6 מהם נאטמו במאה החמש־עשרה. במה עמוקה מובילה אל אפסיס בצורת פרסה, מעוות מעט, ובצירו חלון קשתי גבוה ומתחתיו גומחה קשתית. משני צידי המזבח נמצאים חדר ההכנה וחדר הדיאקונים, חדרים מרובעים המקורים בקמרונות כיפתיים על ארבע קשתות פינה. בשנת 1781 הוצב לפני המזבח איקונוסטס עץ מחורר. הכיפה החרוטית מקורה בפח, ושאר הגגות ברעפים.

גוף המבנה העיקרי נמוך לעומת התוף. התוף הוגבה ועוטר במאה האחת־עשרה: מסגרות החלונות מוקפות בסדרת קשתות עיטוריות של מוטות כפולים וחצאי עמודים, ובמקומות שבהם נפגשות הקשתות מגולפים אצטרובלים. מתחת לגמלונים של זרועות הצלב היו צלבים מגולפים, ואלה שבחזיתות הדרומית והמערבית שרדו. על החזיתות פזורים שברים מעוטרים מן המאות העשירית–האחת־עשרה. על הטימפנון שמעל הפתח של החדר הסמוך לחדר הדיאקונים מופיעים ישו בזרועות פרושות, מוקף במלאך ובדמויות קטנות, אם האלוהים עם הילד ולפניה דמות כורעת, ודמות עם הילה וזרועות שלובות בין דמויות כורעות ועומדות. תבליט בחזית הדרומית מציג שני גברים: האחד אוחז פטיש וזווית בנאים, והשני פטיש ודבר מה שהוא, כנראה, תוכנית הכנסייה. ייחודה של הקתדרלה הוא ריבוי הצבעים, בחוץ ובפנים: החזיתות ופנים הסיטרה הצפונית בנויים בגושים צבעוניים. בפנים שרדו שברי ציורים מסוף ימי הביניים: כרובים, קדושים וחצאי דמויות של בישופים על האיקונוסטס, קדושות מעונות במדליונים על רקע כחול זרוע פרחים על עמודי הכיפה, וגאורגי הקדוש ההורג את הדרקון על הקיר הדרומי.

במאה האחת־עשרה נוספו לכנסייה אכסדרות מדרום ומצפון. האכסדרה הצפונית שמרה על צורתה המקורית: חללה המרובע מקורה בכיפה מעוטרת בדגם של שמונה קרניים, רצפות האפסיסים החצי־עגולים שלה מרוצפות באבן מעוטרת בשלושה צבעים, ובבסיס הקונכייה כתובת אסומתאוורולי בת שתי שורות. האכסדרה הדרומית נבנתה מחדש מן היסוד במאה החמש־עשרה, וכיום היא חדר מקומר וחשוך למחצה הדומה למסדרון. הנרתקס שליד הפתח המערבי, הפתוח בקשתות משלושה צדדים, גם הוא תוספת מן המאה החמש־עשרה. ממערב לכנסייה, בנוי בתוך חומת החצר, עומד מגדל הפעמונים בן שלוש הקומות מן המאה השבע־עשרה (7.4 × 6.8 מטרים), שבנה הבישוף אילריון לרדזה: הקומה התחתונה היא הכניסה לחצר, האמצעית מגורים עם אח וגומחות, והעליונה היא מגדל הפעמונים עצמו. החומה מסוף ימי הביניים בנויה מאבני נהר, וגובהה אינו עולה בשום מקום על 1.5 מטרים.

לפי המסורת ייסד את קתדרלת רואיסי ואחטנג גורגסלי, אך דבר לא שרד מאותה תקופה. בכנסייה ניתן להבחין בכמה שכבות בנייה: הקדומה ביותר שייכת למאות השמינית–התשיעית ושרידיה נמצאים באזור המזבח, ובמאה העשירית שופצה הכנסייה ביסודיות. במאה האחת־עשרה חידש אותה הבישוף גיורגי ועיטר אותה בעושר, כפי שמעידה כתובת בת שתי שורות באכסדרה הצפונית: „ישו, רחם על נשמת הבישוף גיורגי, אמן“, ובסופה נוספו המילים „של המלכה מריאם“. הכיפה והסיטרה הצפונית שייכות לבנייה מחדש זו. גם בורדוחאן, אמה של המלכה תמר, סייעה למושב הבישוף: לפי כתובת, „הדאגה והטיפול היו בידי המלכה בורדוחאן“.

לרואיסי מקום משלה בתולדות גאורגיה. כאן הכתיר בשנת 1055 ליפריט, דוכס קלדקרי, את המלך הנער גיורגי השני, וכאן, יחד עם אורבניסי, התכנסה בשנת 1103 (לפי מקור אחר בשנת 1104) מועצת הכנסייה שכינס המלך דוד הרביעי, שהדיחה אנשי דת בלתי ראויים שהחזיקו במשרותיהם בירושה וקיבלה את תקנון המועצה של רואיסי־אורבניסי. רואיסי הייתה מושבו של בישוף שנשא את התואר מרוולי; בישוף רואיסי נמנה בין הבישופים הגאורגים במועצת דווין בשנת 506, ולאחד הבישופים, לאונטי, מייחסים את עריכת קובץ הכרוניקות הגאורגיות במאה האחת־עשרה.

בעת פלישות תימור לנג, בשנת 1400, נהרסה הקתדרלה כמעט כליל. המלך אלכסנדר הראשון (1412–1442) בנה אותה מחדש והטיל מס מיוחד כדי לגייס כסף לבנייתן מחדש של רואיסי ומצחתה; כתובת בחזית המערבית משבחת את „אלכסנדר הגדול, שבידו נבנתה שוב כנסייה זו“, וכתובת בחזית הדרומית נוקבת בשם הבנאי הראשי: „ימחל האל לשלווה, הממונה על הבנאים, אמן“. במאה השש־עשרה שיקם את הכנסייה דיוניסה לרדזה, בישוף רואיסי, ובמאה השבע־עשרה, בשנות ה־1660, חידשה ועיטרה אותה המלכה מריאם, אשת המלך רוסטום. הנסיך ואחושטי כתב שבישוף רואיסי היה רועה קרתלי העילית עד ליחי וטשיסקרי. בשנת 1695 נרצח כאן המלך אלכסנדר הרביעי מאימרתי, שהוחזק בשבי ברואיסי, ונקבר בכנסייה.

בשנת 1715 ערך בישוף רואיסי, ניקולוז אורבליאני, רישום של עדתו, ולפיו מנתה האפרכיה 1,839 משקי בית ב־84 כפרים. בשנת 1803 בנה יוסטינה מגלדזה את שולחן המזבח ואת הבימה, ובשנת 1811 בוטלה האפרכיה של רואיסי. במאה התשע־עשרה כוסו הפרסקאות ששרדו בטיח. רעידת האדמה של פברואר 1920 פגעה קשות בכנסייה; בשנים 1936–1938 תיקנה אותה מחלקת המונומנטים של גאורגיה, ובשנים 1950–1953 סדנה מדעית מיוחדת בהנהגת ו. צינצאדזה. הקתדרלה היא מונומנט תרבות מקרקעין בעל חשיבות לאומית.

קתדרלת רואיסי נמצאת במרכז הכפר רואיסי, מצפון לכביש גורי–חשורי: בדרך היא כ־99 קילומטרים מטביליסי, 21 קילומטרים מגורי ו־9 קילומטרים מקרלי. קתדרלת אורבניסי, הקתדרלה השנייה של האפרכיה, נמצאת במרחק 7 קילומטרים בדרך, כך שקל לראות את שתיהן באותו יום. הקתדרלה פעילה; את שעות הפתיחה ואת לוח התפילות בדקו במקום.