קתדרלת ניקורצמינדה

ניקורצמינדה עומדת על המדרון הצפוני של רכס רצ'ה מעל מאגר שאורי, 14 קילומטרים דרומית-מערבית לאמברולאורי. הכנסייה הוקמה בשנים 1010–1014 בפקודת בגרט השלישי, המלך הראשון של גאורגיה המאוחדת: הכתובת מעל הדלת המערבית מברכת את המלך ואת יורשו ומאשרת את תאריך הבנייה. הכנסייה, המוקדשת לניקולאוס הקדוש, הפכה למרכז התרבותי של נסיכות רצ'ה שנוצרה בסוף המאה העשירית, והיא מונומנט נדיר שלא עבר שינוי מהותי באלף שנים: הכיפה שרדה בצורתה המקורית.

בתוכניתה הכנסייה היא צלב מלבני קצר זרועות מבחוץ ומבנה בן שישה אפסיסים מבפנים: חמישה אפסיסים חצי-עגולים עם זרוע מערבית מלבנית, בעוד הבימה של המזבח והזרוע המערבית מותחות את החלל לאורך ציר מזרח–מערב. על בליטות חצאי-העמודים של האפסיסים מתנשא התוף המסיבי, העובר ממשושה לעיגול באמצעות פנדנטיבים; 12 חלונותיו מציפים את הפנים באור. החזיתות מצופות באבן מסותתת היטב ומעובדות בארקדה רצופה, ומסגרות מגולפות מקיפות את החלונות. הגילוף והתבליטים הם שמייחדים את ניקורצמינדה: ההשתנות על החזית המזרחית, הביאה השנייה של ישו והרמת הצלב על הגמלון הדרומי, גיאורגיוס הקדוש ותאודורוס הקדוש לצדם, חיות אמיתיות ודמיוניות, סצנות רבות דמויות וצלב בקרניים על הקמרון. מוטיבים עממיים מאמונות קדם-נוצריות משתלבים בנושאים הנוצריים. האכסדרות הדרומית והמערבית נוספו מאוחר יותר, אך עדיין במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה.

בפנים שתי שכבות ציור מהמאות השש-עשרה והשבע-עשרה: קדושים, סצנות כנסייתיות ודיוקנאות רבים של דמויות חילוניות עם כתובות, שכן בשלהי ימי הביניים הייתה ניקורצמינדה מקום הקבורה של הנסיכים המקומיים, בני צולוקידזה. בשיקום של שנת 2012 הגיחו מתחת לפיח האכסדרות פרסקאות מהמאה השש-עשרה שלא היו ידועות עד אז: התורמים, אצילים מקומיים, המלאך מיכאל ושמו של הצייר, ג'אוואחאדזה. מגדל הפעמונים בן שלוש הקומות בחצר נבנה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, ואילו מחומת האבן שתיארו שליחים רוסים בשנות ה-1650 נותרו רק שרידים. מאז 24 באוקטובר 2007 ניקורצמינדה נמצאת ברשימה הטנטטיבית של מורשת עולמית של אונסק"ו; גלקטיון טבידזה הקדיש לה את "שיר השירים לניקורצמינדה".

בניית הכנסייה באה בעקבות ייסוד נסיכות רצ'ה: עד שנת 1010 כבש בגרט השלישי את ראני והניח את יסודות הכנסייה הגדולה של ניקולאוס הקדוש במחוז שזה עתה נוצר. במאות האחת-עשרה עד השלוש-עשרה הייתה ניקורצמינדה מנזר המשפחה של נסיכי רצ'ה, בני קחאברידזה, כפי שמעידות כמה כתובות, ובהן זו של קחאבר, שהזמין איקונה רקועה של הצליבה לבריאות בנו ראטי, נסיך רצ'ה. בשנות ה-1280 השמיד דוד השישי נארין, מלך מערב גאורגיה, את בני קחאברידזה באשמת בגידה, וניקורצמינדה איבדה את מגינה.

בשנות ה-1530 חידש המלך בגרט השלישי מאימרתי את הכנסייה: כתב הזכויות שלו משנת 1534 הוא העדות לדאגה זו, ומאז הייתה ניקורצמינדה מושב הבישוף של רצ'ה. הפנים צויר במאה השש-עשרה, ובמחצית השנייה של המאה השבע-עשרה שולמה שכבת ציור שנייה בידי בני צולוקידזה, שהכנסייה הפכה למקום קבורתם. בשנים 1650–1652 תיארו השליחים הרוסים טולוצ'אנוב ואייבלב, שנשלחו לאימרתי, כנסיית אבן "גדולה ומופלאה", חומה עם שני שערים וקברים הקבועים בקירות; הקברים כוסו בחידוש מאוחר יותר.

בשנת 1947 פרסמו גיורגי צ'ובינאשווילי וניקולאי סוורוב את ניקורצמינדה יחד עם קומורדו כמונוגרפיה, ובשנת 1957 חקרה נאטלה אלאדאשווילי את התבליטים בנפרד. רעידת האדמה ברצ'ה בשנת 1991 פגעה בכנסייה והיא שוקמה; ב-24 באוקטובר 2007 נכנסה לרשימה הטנטטיבית של אונסק"ו, והשיקום של שנת 2012 חשף את פרסקאות המאה השש-עשרה באכסדרות. כיום הכנסייה היא הקתדרלה של האפרכיה של ניקורצמינדה והיא בשימוש.

ניקורצמינדה נמצאת 14 קילומטרים דרומית-מערבית לאמברולאורי, וכ-70 קילומטרים ושעה וחצי מקוטאיסי דרך תקיבולי ומעבר נאקראלה; הכפר עומד על כביש זה, מעל מאגר שאורי. מיניבוסים לאמברולאורי יוצאים מתחנת האוטובוסים של קוטאיסי. הכנסייה היא קתדרלה פעילה, פתוחה ביום, הכניסה חופשית, עם חניה ליד החצר; קוד הלבוש קפדני. תפילות נערכות בימי ראשון ובחגים, וניקולאוס הקדוש נחגג ב-19 בדצמבר וב-22 במאי. שעה מספיקה לביקור.